ביום שישי האחרון חשף נחום ברנע בידיעות כי במסגרת המשא ומתן עם הפלסטינים נאות ראש הממשלה, בנימין נתניהו, להסכים למסמך הוויתורים. המסמך כולל בין השאר נסיגה לקווי 67' עם חילופי שטחים, פתרון מוסכם לירושלים ולזכות השיבה ואחיזה פלסטינית בבקעת הירדן. מלשכת ראש הממשלה מיהרו להוציא הודעת הכחשה ולהבהיר כי מדובר במסמך שנוסך על ידי האמריקאים, בידיעה ברורה כי לישראל תהיה היכולת להסתייג מאותם סעיפים להם היא תתנגד.
נפתלי בנט, יו"ר הבית היהודי כבר הספיק לעלות למתקפה. בנט הצהיר כי המסמך אותנטי והליכוד בדרך למסירת שטחים נרחבים מחבלי מולדת. בנט שוכח כי זהו אותו נחום ברנע שכתב כי איילת שקד איימה על אנשי משרד המשפטים כי כאשר היא תתיישב על כס השר במשרד, היא "תהרוס אותם". זה אותו נחום ברנע שקרא לאנשי הבית היהודי קו-קואים. משוגעים. אבל גם אז, כשהבית היהודי היו 'קו-קואים', וברנע הפיץ שקרים על איילת שקד, זה השתלם ל'בית היהודי'. זה השתלם, כי כשהתקשורת תוקפת את בנט, זה חלק מהמאבק הקלאסי של השמאל שמנגח את הימין.
שנים שהשמאל טוען כנגד נתניהו שהוא עושה הכל בכאילו. נאום בר אילן (טעות אסטרטגית ממעלה ראשונה) היה רק מצג שווא של ניסיון לרצות את העולם ותו לא. האשראי המדיני שלו נגמר מזמן, אפילו סרקוזי ואובמה קראו לו 'שקרן' בלי לדעת שהשיחה מוקלטת. בשמאל טוענים שנתניהו מבלף, שהוא לא באמת רוצה להתקדם במשא ומתן. ואז פתאום, שבוע וחצי לפני הבחירות, נזכרו להודיע ב'ידיעות' שביבי רודף שלום? אם ככה, למה דרוש מחנה השלום, או בשמו החדש – "המחנה הציוני"?
המתקפה מימין ברורה, אך רוויה בציניות. שקד הייתה חתומה על חוק 'ישראל היום', חוק שפוגע בחופש העיסוק אך בראש ובראשונה באיזון שנוצר במפת התקשורת מאז נכנס העיתון לשוק. ישראל היום הצליח לפרק את המונופול התקשורתי של ידיעות. נראה כי במצב הזה, נוח לבית היהודי לתאם עמדות עם ידיעות, גם כשזה תוקף את מפלגתו שלו וגם כשזה תוקף את הליכוד. אך נראה כי הספין מצליח לסובב בכל זאת כמה ראשים, למה?
נתניהו לחם נגד הסכם אוסלו ומוסס את יישומו כראש ממשלה, אך גם מסר את היישוב היהודי בחברון. הוא התייצב בשנות ה-80' וה-90' כנגד שחרור מחבלים, אך שחרר רבים מהם כראש ממשלה קדנציה השנייה שלו. הוא קבע כי הקפאת הבנייה בהתנחלויות ב-92' מטרתה לחסל את ההתיישבות, אך דומם את מנועי הדחפורים מלבנות בהתנחלויות בעצמו. הוא הצהיר על תמיכתו בחזון שתי המדינות בנאום בר-אילן, אך מאז הספיק לייאש את כל הסובבים אותו מקידום שאיפה זו.
מתחת לספין של ברנע את בנט מסתתרת שאלה אמיתית, שיש לענות עליה. כיום אין פרטנר, זה ברור לכל. גם ציפי לבני, אשת מחנה השלום, כשלה במשך תשע השנים האחרונות כנציגת ישראל במו"מ עם הפלסטינים. השאלה היא מה יקרה כשיהיה פרטנר. לפי בנט, נראה כי גם אז הוא יסרב להגיע להסכם. אבל כשמציבים את השאלה בפני נתניהו התשובה רחוקה מלהיות ברורה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו