ב־8 במאי 1945, כשכוחות גרמניה המובסים חתמו על הסכם הכניעה לבעלות הברית, היתה השמחה חובקת עולם. האיומה שבמלחמות באה אל קיצה, זו שהביאה עימה הרס במימדים חסרי תקדים בהיסטוריה: כ־60 מיליון הרוגים, מיליוני פליטים מבני כל האומות שהיו פזורים בכל רחבי אירופה, כלכלה ותשתיות מרוסקות. בכל רחבי היבשת, שאך זה שוחררה מכבלי השלטון הנאצי, נערכו מצעדים צבאיים וחגיגות עממיות.
עַם אחד לא השתתף בפרץ השמחה הכללי - העם היהודי. עבורו איחר הניצחון לבוא. יום השחרור שאליו נכספו היהודים במשך שנות השואה היה עבור רובם יום של משבר וריקנות, של תחושת בדידות קשה, עת התחוורו מימדי החורבן האישי והציבורי כאחד.
השורדים היו מפוזרים בכל רחבי אירופה. רבבות, ניצולי מחנות וצעדות מוות, שוחררו בידי בעלות הברית על אדמת גרמניה ובמקומות אחרים כשהם במצב גופני ירוד מאוד ובהלם נפשי. אחרים הגיחו לראשונה ממקומות המחבוא שבהם הסתתרו, השילו את הזהות הבדויה שאימצו או יצאו מקרב קבוצות פרטיזנים שאליהן הצטרפו ושבמסגרתן גם נטלו חלק בקרבות לשחרור אירופה. בעקבות ההסכמים המדיניים שנחתמו בתום המלחמה החלו לחזור בהדרגה מערבה כ־200 אלף יהודים נוספים שברחו לשטחי בריה"מ ושהצליחו לשרוד.
שאלות נוקבות ניצבו בפני הניצולים עם השחרור: כיצד יוכלו לחזור לחיים רגילים, לבנות בית ומשפחה? ואם נשארו בחיים, איזו חובה מוטלת עליהם כלפי הנספים - לשמר ולהנציח את מורשתם? לנקום את נקמתם כפי שציוו רבים לפני מותם? הרוב המכריע פנה לדרך של שיקום, בנייה ויצירה, לצד הנצחה וזיכרון.
עם השחרור, יצאו הניצולים לחפש אחר בני משפחה, קרובים וחברים שאולי ניצלו. רבים החליטו לחזור למקום מגוריהם ערב המלחמה, אך המפגש עם הבית שאבד היה קשה מנשוא. בחלק מהמקומות שאליהם שבו, בעיקר במזרח אירופה, נתקלו הניצולים בגילויים קשים של אנטישמיות, וכאלף מהם נרצחו בשנים הראשונות לאחר המלחמה בידי מקומיים. תופעות אלו ביטאו בעיני רבים את חוסר התקווה לחידוש החיים היהודיים במקום מוצאם והתגבר מאוד זרם היוצאים ממזרח אירופה, שניסו בדרך לא דרך לנוע מערבה ודרומה. צעירים יהודים התגייסו לסייע לתנועת המונים זו שכונתה "הבריחה", ושהתמקדה בעיקר בארגון המעבר לאזורי השליטה של הבריטים והאמריקנים בגרמניה. בהגיעם לאזורים אלו חברו הבורחים לעשרות אלפי ניצולים יהודים שהשתחררו במרכז אירופה, ויחד התרכזו במחנות עקורים בגרמניה, באוסטריה ובאיטליה.
כבר בימים ובשבועות הראשונים לאחר השחרור החלו הניצולים להתאושש ולהתארגן, על אף האבל ולמרות מצבם הגופני הירוד והקשיים המרובים. כשני שלישים מהניצולים בחרו שלא להישאר באירופה בתום המלחמה והחליטו לעלות לישראל.
ההעפלה והעלייה לארץ ישראל וההגירה למדינות אחרות היו עבור הניצולים שלב משמעותי בתהליך שיקומם ועדות לבחירתם להמשיך בחיים. ניצולים השתתפו, איש־איש בדרכו, בבניית עולם טוב יותר למען עצמם, למען ילדיהם ולמען הדורות הבאים, שלא ידעו את מוראות השואה.
הכותבת היא ההיסטוריונית הראשית של יד ושם
רוביו: "להחזיר את אמריקה לימי גדולתה"
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו