יום הזיכרון לשואה ולגבורה חלף, ומחר בערב נציין את כניסתו של יום הזיכרון לחללי צה"ל ולנפגעי פעולות האיבה. התפר הזה, הכל כך ישראלי, מציף אצל כל אחד מאיתנו זיכרונות ומחשבות על הקרובים לנו, ונדמה כי אין אדם בישראל שאינו מכיר משפחה שכולה, הרוג, פצוע, נפגע פעולות איבה. ימים אלו, ימי "בין המיצרים" של החברה הישראלית, הם הפצע המדמם של כולנו.
עבורי, יום הזיכרון הוא משמעותי במיוחד. לפני 26 שנים השתנו חיי באחת. ביום ככל הימים, בדרכי לביתי שבבית אל, השליך נער־מחבל בקבוק תבערה אל עבר רכבי, וגרם לפציעתי האנושה. נכוויתי באופן קשה ביותר בכל חלקי גופי, ולולא עזרתו המיידית של אדם טוב באמצע הדרך - המילים הללו לא היו יכולות להיכתב.
השיקום היה ארוך וקשה, אך לנגד עיניי עמדה מטרה אחת: לחזור לתפקוד מלא, לחזור אל חיי הקודמים, הנורמטיביים. ברמת הפציעה שלי - עד היום אני בעל 283 אחוזי נכות - מעטים האנשים שחוזרים לעבודה ולשאר פעילויותיהם הקודמות. אני ראיתי בכך ערך גדול, הן עבור עצמי והן עבור ילדיי. היה חשוב לי שהם יראו אבא שחזר אל החיים, פעיל ואקטיבי, שהטרור לא הצליח להכניעו. היה חשוב לי לנטוע בהם "גאוות יחידה", ובכך לעזור גם להם בהתמודדות, האכזרית לעיתים, אל מול ילדים אחרים ושאלות הסביבה.
מעבר להתמודדות האישית, ראיתי ואני רואה בשיקום ובחזרה לחיים נדר אישי שלאחר הפציעה והטראומה, נדר לחברה הישראלית. ההבנה וההכרה כי הסיפור שלי הוא לא אישי בלבד - אלא חלק ממאבק לאומי ארוך שנים, שתחילתו עוד לפני הקמת מדינת ישראל - ציוו עלי להרים ראש ולחזור לחיים. נוסף על כך, המסר החשוב הוא להביא תועלת לחברה, להמשיך לתרום למדינה ולא להפוך לנזקק הדורש את זכויותיו בלבד.
כנפגע פעולות איבה, אני ער במיוחד לתכנים הנוצקים אל תוך יום הזיכרון הרשמי. החשיבות שבהם רבה, הן עבור משפחות השכול, הן עבור משפחות ונפגעי פעולות האיבה והן עבור העם כולו. בשנים האחרונות נוספו לחוד החנית של הובלת והנהגת המדינה בתחומים השונים בני העליות השונות, המגזר הדתי־לאומי וקבוצות אחרות, כולם מרכיבים את הפסיפס המגוון והכל כך מיוחד של ישראל. תכניו התרבותיים ומהותו של יום הזיכרון, ראוי שיתפתחו גם הם עם ההכרה כי קבוצות אלו הפכו למרכזיות בחברה וכי יש להביא לידי ביטוי את עולמן.
אנו - נפגעי פעולות האיבה, חיילים ללא מדים, חיילי המאבק הלאומי על ישיבתנו כאן, בארץ הזו, מאבק ארוך שנים וכאמור עתיק מימיה של המדינה - איננו זקוקים ליום זיכרון. עבורנו כל יום הוא יום זיכרון. בשבוע זה נתייחד עם הנופלים והנפגעים ונזכור - כוחנו באחדותנו.
הכותב הוא המשנה לראש העיר ירושלים