1 במאי: תראו מי חוגג

ההסתדרות תציין היום ומחר את 1 במאי בסידרה של אירועים גדולים יחסית. תכלית האירועים, כך לפי הודעתה, היא לציין את ה"ניצול במקומות העבודה" ובין השאר, יישא היו"ר אבי ניסנקורן דברים בעצרת המרכזית ותיערך תהלוכה של אלפי פעילים "לציון חג הפועלים".

כשאני חושב על 1 במאי אני חושב על יום עצוב במיוחד. עשרות מיליוני פועלים קיפדו את חייהם בגולאגים ובמחנות עבודה בכפייה, בעיקר בשל הנצלנים ששרו והאדירו במיוחד את אותו "חג". המדינות שחגגו ברוב הדר ובמצעדים צבאיים את 1 במאי חיסלו במו ידיהן כל כך הרבה אזרחים שלהן, בשם אותם אידיאלים של הגנה על הפועלים מפני הניצול של "האימפריאליזם המערבי".

הכתבה הכי נקראת היום באתר: כך תדעו אם תמשכו לאישה מבלי לראות אותה

ובכלל, אם ההסתדרות רוצה לדבר ב־1 במאי על "ניצול במקום העבודה", אפשר להתחיל במגרש הביתי של התאגדות העובדים בישראל. יש מעסיקים נצלנים? מן הסתם. אבל אין עובדים נצלנים? יש ויש. האם אין איגודי עובדים נצלנים? בואו נראה מהו ניצול: היום, לפי החוק בישראל, מספיק ש־30% מהעובדים בארגון מסוים יחליטו להתאגד, ויש להם מסלול מהיר להתאגדות. כלומר, 70% העובדים הנותרים יאוגדו על אפם ועל חמתם. שלא לדבר על זה שההנהלה צריכה לשתוק ולקבל את רוע הגזירה.

ברגע שאותו ארגון התאגד, מה בעצם קורה? משלמים מסים לארגון העובדים וקשה, אם לא בלתי אפשרי, לעזוב את מסלול ההתאגדות. ומה מקבלים בתמורה? מאבק חדש לחתימה על הסכם שכר קיבוצי שאולי יצליח לשפר במשהו את תנאי התעסוקה. 

ומה נשאר לחברה המאוגדת? הקטנת יכולתה להתחרות בגופים אחרים, סרבול הליכי פיטורים, ובקיצור גרימה לכל מעסיק לחשוב פעם, פעמיים ושלוש לפני שהוא שוכר עובדים חדשים. האם התאגדות איננה נצלנית כלפי אנשים שרצו או רוצים לעבוד באותה חברה והסיכוי שלהם פחת משמעותית? האם איננה נצלנית כלפי 70% מהעובדים שאולי בכלל לא רצו להצטרף לאותו ארגון העובדים?

ומה עם מעללי ההסתדרות לאורך השנים? מה עם קרנות הפנסיה שניהלה במשך עשורים ושפשוט קרסו ופשטו את הרגל? מישהו פעם בדק מה קרה לכסף ולמה קרנות הפנסיה של ההסתדרות קרסו? ומי קיבל את החשבון לשלם? ניחשתם נכון - קופת המדינה. היא הלאימה את הקרנות שקרסו והעמידה ערובות לתשלום הפנסיה. אז מי המנצל ומי המנוצל בסיפור הזה?

ואם עוד בענייני נצלנות עסקינן, בואו נחזור לספרו האלמותי של ג'ורג' אורוול, "חוות החיות". גם בארגוני העובדים במשק, לפי רוח הספר: "יש שווים ויש שווים יותר". יש ועדי עובדים שיש להם עוצמה עצומה, ולכן גם יזכו לטיפול מחלקה ראשונה. גם כשמציעים לעובדיהם מענקי פרישה של מאות אלפי שקלים - עדיין יסגרו עבורם את המדינה כי זה "לא מספיק". אבל יש ועדים קטנים, שמציעים סכסוכים רפים וחלושים, פחות סקסיים, והם יטופלו בהתאם. 

בסיכומו של דבר, עבורי 1 במאי היה ונותר יום אבל לזכרם של אותם מיליוני קורבנות אלמונים. ביום זה ארכין את הראש ואקווה ליותר חירות על חשבון הנצלנות של אלה שיודעים מה טוב בשביל אחרים.