ל"ג בעומר הוא יום מיוחד במסורת ישראל, בנגלה ובנסתר. מימי המקובלים נהוג היה לחגוג אותו בהדלקת נרות באתר קברו של רבי שמעון בר יוחאי, מסורת אשר התפתחה במשך הדורות למנהג המדורות, אף שאין למנהג זה מקור ברור במסורת ובהלכה. ואף שיש חשיבות לשמירה על המנהגים, אין כל היתר לעבור על איסורים מן התורה ומדברי חכמים, ואין כל זכות לעבור על חוקי המדינה והמוסר. לעיתים, מרוב להיטות לקיים את מנהג המדורות, אנו רומסים ערכים חשובים ומרכזיים. אין כל הצדקה לפגיעה באדם, ברכוש, באיכות הסביבה ובעולם שאותו העניק לנו אלוהים.
אחד האירועים המרכזיים שאנו מציינים בל"ג בעומר, אירוע אשר הפך אותו ליום של שמחה ושל חתונות, הוא עצירת המגפה שבה מתו 24 אלף מתלמידיו של רבי עקיבא. על פי חכמינו, הסיבה שהתלמידים מתו במגיפה היא שהם לא נהגו כבוד זה בזה. זהו מסר שחייבים לזכור ולשנן בל"ג בעומר. כניסה למריבות או סכסוכים על עצים, על מקום המדורה או כל דבר אחר, פוגעים קשות במהותו של יום קדוש זה. ביום זה עלינו להרבות אהבה ואחווה, שלום ורעות, כבוד לזולת ולממונו.
לקיחת עצים ללא רשות מאתר בנייה או מכל מקום אחר, שימוש בעגלות סופרמרקט ללא היתר (גם אם יוחזרו לבסוף) - אלו מעשי גניבה לכל דבר. מתפקידם של ההורים ושל המחנכים להעביר מסר זה באופן חד־משמעי לילדיהם ולתלמידיהם ולפקח ככל האפשר על ההכנות למדורה.
שמירה על איכות הסביבה היא ערך דתי במעלה ראשונה ועלינו להקפיד על סביבתנו קלה כבחמורה, באופן דומה להקפדתנו על הלכות כשרות או שבת. התפיסה הרואה בעניינים אלו ערכים השייכים לעולם חילוני והומניסטי היא שטחית וחוטאת לאמיתתה של היהדות. עלינו לזכור ולשנן את דברי חז"ל: "בשעה שברא הקב"ה את האדם הראשון נטלו והחזירו על כל אילני גן עדן, ואמר לו: ראה מעשי כמה נאים ומשבחים הם! וכל מה שבראתי בשבילך בראתי. תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי, שאם קלקלת אין מי שיתקן אחריך" (מדרש קהלת רבה ו').
למותר לציין, פיקוח נפש דוחה הכל ולכן חשוב מאוד להקפיד על כללי הבטיחות ולא להקל ראש בהם, בפרט כאשר משחקים באש, פשוטו כמשמעו. גם כאן, תפקיד ההורים והמחנכים הוא קריטי. במהלך החג מתקיימים אירועים המוניים במירון ובמקומות אחרים, וראינו לא מזמן את התוצאות הרות האסון של לחץ ודוחק במחיר אבידות בנפש בלווייתו של הרב ואזנר. ל"ג בעומר מחייב אותנו לחשבון נפש ולמציאת ההוד, ההדר והעדינות המתחייבת ביום זה כלפי האדם והחברה, הסביבה והעולם.
הכותב הוא רב קהילת "אהל ארי" ברעננה וחבר ארגון רבני בית הלל