האם העולם ישתוק גם בג'נוסייד הבא?

חודש האחרון עסקה התקשורת הבינלאומית בתגובה של העולם במהלך העשורים האחרונים לפשעים החמורים ביותר נגד האנושות, ובראשם ג'נוסייד.

נושא זה התעורר בשיח הבינלאומי על רקע ציון מאה שנה להרג ההמוני של הארמנים בידי האימפריה העות'מאנית, אשר עד ימינו אלה מסרבת טורקיה להכיר בו כמעשה של רצח עם. בחודש שעבר צוין גם מלאות 40 שנה לתחילת רצח העם בקמבודיה. לאחר מלחמת העולם הראשונה הכניסו בעלות הברית ל"אמנת סוור" סעיף בדבר הקמת טריבונל שיעסוק במעשי הטבח בארמנים.

האמנה, שהשלימה את חלוקתה של אסיה הקטנה בין המדינות המנצחות ועליה חתמה האימפריה העות'מאנית, לא יושמה הלכה למעשה והטריבונל לא הוקם. כאשר אלפי ארמנים גורשו למדבר הסורי, לא היה גורם מוסמך שיגדיר את מהות המעשים שבוצעו נגדם. 

ראש ממשלת בריטניה, ווינסטון צ'רצ'יל, שהיה מודע למעשי ההרג ההמוני שביצע הצבא הנאצי בשטחים הנתונים תחת כיבושו, כינה אותם "פשע ללא שם". הפרופסור למשפטים ממוצא יהודי פולני, רפאל למקין, הגדיר זאת לראשונה בשנת 1944 "ג'נוסייד", במחקר שכתב על מדיניות הכיבוש הנאצי עבור מכון קרנגי בוושינגטון. בהתייחסו לרצח עם של יהודים, הסביר למקין כי משמעות המונח היא השמדה מוחלטת. עבודתו של למקין היתה החלוץ שהביא לשינוי בתפיסת החוק הבינלאומי את רצח העם.

המונח שטבע למקין אומץ במהרה על ידי אחרים. היתה זו תקופה יוצאת דופן של אידיאליזם, שבמהלכה עורכי דין בינלאומיים ביטאו נחישות למנוע הישנות המעשים שבוצעו על ידי הנאצים. בשנת 1945 הוגשו לראשונה במשפטי נירנברג כתבי אישום בעוון רצח עם נגד פושעי המלחמה הנאצים. שלוש שנים מאוחר יותר נחתמה אמנה של האו"ם שאסרה באופן רשמי על ביצוע רצח עם. כיום חתומות על האמנה 148 מדינות. בעיקר כתגובה לשואה נוצר קונצנזוס בינלאומי איתן נגד הישנות רצח עם.  

¬ ¬ ¬

כיצד הקהילה הבינלאומית יישמה את שני היעדים של האמנה נגד ג'נוסייד, שהם: הענשת מבצעיו ומניעת הישנותו? המונח ג'נוסייד שטבע למקין נשען על המילה היוונית גזע (genos) והמילה הלטינית הריגה (cidere).

האמנה נגד רצח עם הוגבלה במשמעותה למעשי הרג המוני, שבבסיסם "כוונה להשמיד באופן מלא או חלקי קבוצה לאומית, אתנית, גזעית או דתית..." בכך נוצרה באמנה זו פירצה גדולה. ואכן, במשך שנים ארוכות הקהילה הבינלאומית נמנעה מפעולה נגד רצח העם שבוצע בשנות השבעים בקמבודיה בידי פול פוט והח'מר רוג', וזאת בטענה הטכנית שההרג ההמוני של קרוב ל־2 מיליון איש כוון בעיקרו נגד אנשים המתנגדים לשלטון בקמבודיה ולא נגד מיעוטים גזעיים או אתניים.

הכישלון של הקהילה הבינלאומית להתמודד באופן אפקטיבי עם רצח עם בלט במיוחד ברואנדה. אמנת האו"ם נגד רצח עם מחייבת כאמור את כל המדינות "למנוע רצח עם ולהעניש את מבצעיו". המפקד הקנדי של כוחות האו"ם ברואנדה, הגנרל רומיאו דלייר, היה יכול למנוע את ביצועו של רצח העם. הוא שלח מברק מסווג לקופי אנאן, ששימש באותה תקופה ראש המחלקה למבצעים הקשורים לשמירת השלום ולימים מזכ"ל האו"ם, ובו הוא מסר בפרוטרוט מידע על האימונים שעברה המיליציה ההוטית במחנות של צבא רואנדה לקראת השמדת שבט הטוטסי.

בידי דלייר היה מידע על אודות מקומות המסתור של הנשק ששימש את ההוטים, והוא ביקש את רשות אנאן לתפוס נשק זה באמצעות הכוח הבלגי לשמירת השלום על מנת לסכל את מזימת השמדת שבט הטוטסי. האו"ם דחה את בקשת הגנרל דלייר בטענה כי פעולה צבאית מסוג זה "חורגת מהמנדט" של כוח האו"ם לשמירת השלום. כך למעשה התאפשר להוטים בשנת 1994 לבצע הרג המוני של 800 אלף מבני שבט הטוטסי. שנה לאחר מכן, כוחות האו"ם נכשלו במשימתם להגן על המוסלמים בבוסניה, וקרוב ל־8,000 מוסלמים נרצחו בסרברניצה בידי סרבים בוסנים.

¬ ¬ ¬

החידלון של המערב בתגובה לרצח העם ברואנדה ובבוסניה יצר לזמן מה תחושה של אשם בקרב האליטות הדיפלומטיות בארה"ב ובאירופה. אלה הפגינו פעלתנות רבה יותר בתגובה לרצח העם בדארפור שבסודאן, אך לא הצליחו לשים קץ למעשי ההרג ההמוני. ההתערבות של כוחות נאט"ו בלוב התרחשה לאחר שבדרג הדיפלומטי שררה הערכה שלפיה הכוחות הנאמנים למועמר קדאפי עלולים לבצע טבח המוני בקרב אנשי האופוזיציה בבנגאזי בדומה לטבח בסרברניצה. 

ההתערבות המערבית הצבאית הצילה את בנגאזי, אך הכאוס היה מנת חלקה של לוב והוא התפשט ברחבי המדינה לאחר נפילת משטרו של קדאפי.

מצב זה גרם למקבלי ההחלטות במערב להסתייג מהתערבות צבאית בזירות משבר אחרות בעולם, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בהימנעות מפעולה צבאית בסוריה, למרות ההרג ההמוני של אזרחים שביצע - ועדיין מבצע - המשטר בקנה מידה גדול בהרבה מאשר משטרו של הרודן הלובי שנפל מועמר קדאפי. הקהילה הבינלאומית משלמת מחיר כבד על חוסר המעש במניעת ג'נוסייד - רוצחי ההמונים הבאים יאמינו כי לא ייענשו על פשעיהם.

¬ ¬ ¬

השבועון הבריטי "אקונומיסט" טען בגיליונו מ־18 באפריל כי חלה נסיגה במחויבות הבינלאומית לפעול נגד פשעי מלחמה כפי שהשתקפה לאחר מלחמת העולם השנייה, וכי חל רפיון בנחישותו של המערב להיאבק בתופעה זו.

על פי מסמכים שהוצגו במשפטי נירנברג, אדישותו של העולם נוכח גורל הארמנים עודדה את ההנהגה הנאצית בשנת 1939 לחשוב כי העולם ישתוק מול ג'נוסייד נגד היהודים. למרבה הצער, כישלונו של המערב כיום להתמודד עם רצח המונים במקומות דוגמת סוריה מכשיר את הקרקע להרג המוני ואף לג'נוסייד הבא. ¬

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו