אחרי שנודעו אתמול לפנות בוקר תוצאות תחרות האירוויזיון, אני מניח שבחוצות פאריס (מקום 25, 4 נקודות) לונדון (מקום 24, 5 נקודות) ומדריד (מקום 21, 15 נקודות) לא פסקו מלקונן על הגל העכור של אנטי צרפתיות, אנטי בריטיות, ואנטי ספרדיות, ששוטף את היבשת. שלא לדבר על גרמניה ואוסטריה (המארחת), שסיימו אחרונות עם 0 נקודות (!), שם, מן הסתם, מאשימים את הקונספירציה היהודית...
בישראל, לעומת זאת, שנציגה הגיע למקום ה-9 (מתוך 27) עם 97 נקודות לא מפסיקים להתלונן על אנטישמיות. כי אצלנו זה בינארי: או שאנחנו זוכים במקום הראשון - או שההצבעה אנטישמית.
נמאס כבר מהשטויות האלה, באמת.
דווקא אתמול לא הייתה שום סיבה להתלונן: כמעט 30 מדינות (מתוך 40 מצביעות) נתנו לנו נקודות, מי יותר מי פחות. אלה שהשיר מצא חן בעיניהם, הצביעו עבורו. אלה שלא הצביעו עבורו - תחזיקו חזק! - יש מצב שלא אהבו אותו...
"גולדן בוי" הוא שיר אירוויזיוני – כלומר קליט, ומתובל בנגיעות מזרחיות קצביות. נדב גדג' נתן ביצוע רענן ואנרגטי, שסחף את הקהל. יש לי ביקורת קטנה על הכוריאוגרפיה של קבוצת הבנים שליוותה את נדב – הם נראו קצת אובדי דרך על הבמה הענקית, אבל בסך הכל הופיעה ישראל בכבוד רב, ונענתה בהתאם, כמו בכל פעם בה היא שולחת שיר מתאים. אני לא היסטוריון של אירוויזיונים, אבל זכינו 3 פעמים במקום הראשון, הגענו למקום השני והתברגנו בצמרת יותר מפעם אחת. זהו מאזן מכובד, שאם משווים אותו למאזנן של שאר המשתתפות – מציב אותנו במקום לא רע כלל. אני מבין שבשנים בהן הצלחנו, לקחו האנטישמים הפסקת קפה.
צריך לקחת בחשבון שאנחנו המדינה היחידה שדוברת עברית, ומתגאה בכך שאנחנו "עם לבדד ישכון", גם מהבחינה התרבותית. אני מסכים שיש גושים באירוויזיון, שנוהגים, לכאורה, להצביע עבור עצמם. אבל, בעיניי לפחות, זו יותר בחירה תרבותית מאשר פוליטית. ברור שהאוזן הסקנדינבית רגילה יותר לשמוע מוזיקה סקנדינבית, ושברי יוגוסלביה מוזיקה סרבית. על אנגליה ואירלנד אין בכלל מה לדבר – רוב מכריע של השירים מושרים באנגלית (ואכן, אירלנד היא המנצחת הגדולה של התחרות לדורותיה). צרפת, בלגיה וחלקים משוויץ ומאיטליה מדברים צרפתית. גם למדינות הגוש המזרחי לשעבר יש, מן הסתם, טעם די דומה, כמו גם יוון וקפריסין שדוברות את אותה השפה ואוהבות אוזו ובוזוקי.
כל אלה נותנים להן יתרון, אבל היתרון הזה נשחק גם הוא עם השנים. קפריסין נתנה הפעם רק 8 נקודות ליוון, ומהגוש המזרחי גיאורגיה, אזרבייג'אן, ליטא, סרביה, אלבניה, ואפילו פולין, הונגריה ורומניה - כולן הגיעו למקומות נמוכים יותר מישראל. אנגליה וצרפת, כאמור, דשדשו מאוד, וזו לא כל הרשימה.
אני מוכן להסכים גם לזה שיש אנשים באירופה – שוב, הפתעה מוחצת – שלא באמת אוהבים אותנו, וזה עשוי אפילו להגיע עד כדי כך, תארו לעצמכם, שלא יצביעו עבורנו באירוויזיון. אבל אני גם משוכנע שיש לא מעטים בצרפת שלא יצביעו לעולם עבור ה"בוש" (הגרמנים). או שוודים, תתפלאו, שלא יצביעו עבור הדנים; זה טבע האדם. אבל לתלות את כל הכישלונות שלנו על המסמר האנטישמי – זה כבד מדי, וזה עלול, חלילה, לשלוף את המסמר מהקיר.
אם יש לקח מעשי אחד שישראל צריכה לקחת מהתחרות השנה הוא לקח הנראות. אין ספק, שהווידיאו ארט המדהים של השיר השוודי תרם לניצחונו. כשאתה רוצה לנצח בתחרות – אתה צריך ליצור לעצמך בידול מול המשתתפים האחרים. זהו שיעור א' בשיווק ופרסום. מרבית השירים הם נוסחתיים (תשאלו את צביקה פיק, אין מבין גדול ממנו בנושא). בנראות עוד יש מקום ליצירתיות, והטכנולוגיה בהחלט זמינה. בהצלחה באירוויזיון 2016.
