נתחיל במסר חיובי: יש לנו שפה נהדרת. הפחנו חיים בשפת קודש עתיקה שנכחדה והפכנו אותה לשמישה, בלי לוותר על האופי של מקורותיה. במקביל, ארשת מסתורין אופפת את שפתנו עד ימינו אנו בשל מטענה ההיסטורי והתרבותי, ולמרבה הצער רוב היהודים ברחבי העולם אינם דוברים אותה והיא נשארת נחלתה של מדינת ישראל באופן כמעט בלעדי.
לאחרונה התרעמו בהסתדרות הציונית העולמית, כשיפעת עובדיה לוסקי, ראשת המחלקה לעברית ולתרבות בהסתדרות, כתבה למנכ"ל התאגיד לאחר פרסום השירים המועמדים לייצג את ישראל באירוויזיון 2022, כי יש להוקיע את המגמה לכתיבה ולביצוע שירים באנגלית בתחרות, במטרה לשמר את השפה ולהדגיש את חשיבות הנחלתה בקרב יהודים בעולם.
"הופתענו לגלות כי בכל השירים המועמדים לתחרות האירוויזיון 2022, שולטת השפה האנגלית", כתבה לוסקי לאלדד קובלנץ במכתב שהגיע לידי "ישראל היום". "לצערנו הרב, בשנים האחרונות ייצגו את מדינת ישראל באירוויזיון שירים בשפה האנגלית, והשנה נראה שהדבר בולט במיוחד כאשר אין שיר מלא בשפה העברית המועמד לתחרות".
ובכן, נכון שהעברית היא חשובה ונכון שמן הראוי להנחילה בקרב יהודים ברחבי העולם, אבל האם האירוויזיון הוא הבמה הנכונה לעשות זאת?
טעם של פעם
בעשורים הראשונים של התחרות הוותיקה והאייקונית לכדי מוסד, כל מדינה נהגה לשלוח שיר שבוצע בשפתה הלאומית. ללא ספק היה זה מעניין ולעיתים אפילו סקסי לשמוע מוזיקה בשפות שונות ומשונות, שאליהן הקהל הגלובלי לא נחשף בכל יום, אם בכלל. אבל מאז העולם השתנה, ואיתו גם האירוויזיון.
אם אז התחרות המיושנת אך החביבה איגדה צופים מרחבי העולם ורקמה תחושה של כפר גלובלי, לאורך השנים העולם הפך לכפר גלובלי של ממש, כשבראש האחראים לכך האינטרנט והרשתות החברתיות. אין סודות יותר, אנחנו חולקים הכל ממידע ועד מגפות, ומכירים זה את זה בכל העולם.
חפלה באוסטריה
האירוויזיון החליט ליישר קו עם עולם המוזיקה הפופולרית המסחרית, ששפתה, כידוע, אנגלית אסלית, לא משנה באיזו מדינה היא מופקת ועל ידי מי היא מבוצעת, והתחרות החלה לשאת אופי הרבה יותר גלובלי – כשכולם הבינו את כולם ומגדל בבל המוזיקלי קרס. לישראל לקח עוד קצת זמן עד שהחליטה להצטרף למגמה, ולאחר כמה הבלחות לועזיות בשירים שייצגו את מדינתנו באירוויזיון, היה זה רק ב-2015 בווינה, עם שירו של נדב גדג', "Golden Boy", שהחלטנו שאנחנו רוצים שגם אותנו יבינו, מההתחלה ועד הסוף. מן הסתם, לעובדה שעברנו תקופה ארוכה עם מעט הצלחות ממשיות בתחרות, היה חלק ניכר בהחלטה הזו.
על פי תקנון רשות השידור בזמנו, חויבו המתמודדים לשיר לפחות 50% ממילות השיר בעברית. בתקנון החדש הסעיף המגביל והארכאי הוסר וניתן לשיקול הוועדה. "עם כל הכבוד לשפה הנהדרת שלנו ולייצוג של המדינה, נראה שאנחנו צריכים להתאים את עצמנו למה שקורה בעולם", הסבירו אז את הסיבה בבחירה בלינגואה פרנקה של העולם בכלל ושל המוזיקה בפרט. "כשהשיר הוא כולו באנגלית, מן הסתם יהיה יותר קל להתחבר אליו".
עכשיו, בואו, זה לא ש-"Golden Boy" לא היה שיר ישראלי, באופן הכי מובהק שיש. אם יש מילה שמתארת את האווירה של השיר באופן קולע היא "חפלה", ואפילו באנגלית, נדב גדג' הזמין את כל העולם ואחותו להכיר את תל אביב שוקקת השמחה בגוון מזרחי מובהק. אם זה לא מייצג אותנו נאמנה, מה כן?
גיב אס אה ברייק
נחזור אחורה ונזכיר ששפת המוזיקה הפופולרית בעולם היא אנגלית – ומזמן נהוג לזהות את האנגלית עם השפה הרשמית של הכפר הגלובלי. כשהטקסט, שאחראי לתיווך בין המוזיקה לקהל, מבוצע בשפה שכולם מבינים, לא רק שסיכויי ההצלחה של השיר גבוהים יותר, אלא שהפן הרגשי מידי יותר ובעל אימפקט (הבנתם? זה באנגלית) חזק עשרות מונים.
מדינות אחרות שמשתתפות בתחרות הבינו את המובן מאליו כבר מזמן. תראו את סקנדינביה. מדינות צפון אירופה, מעצמות של מוזיקה פופולרית זה עשורים רבים, כמעט תמיד יוצרים בשפה האנגלית בלבד – וזה אפילו ללא כל קשר לאירוויזיון, אלא בנוגע לשוק המוזיקה העולמי בכלל. והם יודעים מה הם עושים: מכירים אותם בכל העולם, והם לא צריכים בשביל זה אפילו את ספוטיפיי. זוכרים את הלהקה השבדית ההיא, אבבא? בלי האירוויזיון ואילולא כתבו באנגלית, יכול להיות שהייתם עונים על השאלה הטריוויאלית הזאת "לא".
עם כל הכבוד לייחודה וליופייה, עברית אפשר ועדיף ללמוד במקומות אחרים. בתחרות רוצים לנצח וסיכויינו גבוהים יותר בשפה האנגלית. כל מה שנותר הוא להניח לטרחנות, ולאחל גוד לאק ליזראל, ו"כפרה עליכם" לכל מי שיצביעו עבורנו באירוויזיון הבא.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו