מתעסקים בכדורסל. השינוי המשמעותי ביותר שעובר על הפועל ירושלים העונה הוא ההצלחה המרשימה של המועדון לייצר את מה שרבים אוהבים לכנות "שקט תעשייתי". הדבר בא לידי ביטוי בעיקר בסירוב העיקש של השחקנים והצוות המקצועי לעסוק במשהו שהוא מעבר למשחק הבא, לפחות כלפי חוץ.
במסיבות עיתונאים שאחרי משחקים נשאל בדרך כלל דני פרנקו שאלות "גדולות" יותר, כמו דעתו על מאמצי הקבוצה להיכנס ליורוליג, והוא מקפיד לענות בהחלטיות, ובטונים גבוהים מעט: "יש הנהלה, ויש צוות מקצועי. כל מה שמעניין אותנו זה לנצח את המשחק הבא". אף אחד לא מעז לזרוק לחלל האוויר את המילה "אליפות". בינתיים זה עובד, והעסק נראה טוב. ירצו או לא ירצו, האדומים מהבירה משחקים כמו קבוצה אלופה, והמשפט הנפוץ ביותר שנאמר על ידי אוהדי הפועל ת"א בדרייב אין לחבריהם הירושלמים במשחק מס' 2 היה "אם לא תיקחו השנה אליפות..."
תסבוכת הזרים של ירושלים. במשחק הערב יגיע תורו של ברייסי רייט לנוח על אזרחי, לצד ג'וזף ג'ונס שנדחק כמעט לגמרי הצידה בעקבות היכולת הנהדרת של דיון תומפסון. מצב שבו בכל משחק יש שני זרים שלא מתלבשים הוא מצב לא בריא עבור קבוצת כדורסל, גם אם מדובר בתעודת ביטוח. בשני המשחקים הראשונים בסדרה נראה היה שפרנקו מצא את הרוטציה שלו, ללא דרווין קיצ'ן וג'ונס.
אולם הערב קיצ'ן חוזר לשחק על חשבון רייט, ואי אפשר שלא לתהות על ההחלטה. זה לא סוד שמאז גמר הגביע ופרשיית הקנס, רייט הוא לא אותו שחקן שהכרנו. משהו בו נכבה, והקילריות שמאפיינת אותו על המגרש נעלמה כמעט לחלוטין. גם בשני המשחקים הראשונים בסדרה רייט לא ממש כיכב, אבל אין צל של ספק שאם ירושלים אכן תעשה את כל מה שהפרשנים טוענים שתעשה – לקחת אליפות – זה יהיה כמעט בלתי אפשרי בלי רייט בכושר.
הוא עדיין הגו טו גאי הכמעט יחידי בסגל של פרנקו, ודווקא עכשיו, כשיש הזדמנות טובה להכניס אותו לקצב, במשחק ביתי והרבה פחות לחוץ מקודמיו – זה הזמן לייבש אותו? וכתוצאה מכך נגזרת השאלות הבאות: האם פרנקו עדיין לא מצא את רוטציית הזרים שהוא מאמין בה? ואם כן, מדוע הוא לא דובק בה?
הדבק. רבות נכתב על העונה שעוברת על דונטה סמית'. זה לא אותו שחקן של מכבי חיפה. הסמית' הירוק היה בעל מאסת גוף גדולה יותר (הוא השיל מעליו 8 ק"ג בקיץ) וניפק מספרים לא הגיוניים בקנה מידה של הליגה הישראלית. הדונטה הירושלמי התקשה מאוד למצוא את מקומו העונה, והממוצעים צנחו בהתאם. אבל בשבועות האחרונים נדמה שסמית' התיישב בצורה מושלמת על תפקיד "הדבק" של הקבוצה, שאופייני כל כך לשחקנים בעמדה מס' 3. הוא מחבר את כל הפאזל, החוליה שדרכה הכל עובר. זה לא בא לידי ביטוי בכמות הנקודות, אבל התוצר הסופי הוא שירושלים משחקת כמו קבוצה, ולא כמו אוסף היחידים ששוטט באירופה אי שם בתחילת העונה. עכשיו נותר לראות אם הדבק יהיה חזק דיו כדי לקחת את ירושלים עד הסוף.
