אירוע הריגתם של יותם חיים, אלון שמריז וסאמר אל־טלאלקה בשוגג מירי כוחותינו הצליח להתבלט ולזעזע כזוועה בלתי מתקבלת על הדעת, אפילו במלחמה שהחלה בזוועה המפלצתית ביותר וסיפקה מאז 7 באוקטובר צער, כאב וטרגדיות במינונים גדושים ומטלטלים.
מטבע הדברים גררה הקטסטרופה ביקורת, שאלות, תחקירים וניסיונות להפקת לקחים כדי למנוע הישנות של תרחיש נורא כזה בהמשך הלחימה. התחקיר כמובן נחוץ, הלמידה קריטית, וגם הביקורת - ככל שהיא מתוך כוונה בונה - היא כלי למניעת קטסטרופות עתידיות.
אך דבר אחד אינו ראוי, והוא הפלת התיק על הלוחמים והפניית אצבע מאשימה כלפי מי שביצעו את הטרגית שבטעויות המבצעיות.
הסיבה הבסיסית לכך ברורה. באנגלית מכונים אירועים אשר בהם צבא יורה ללא כוונה בעמית שאותו חשב לטורף, בכינוי הפרדוקסלי "אש ידידותית". עם כל הצער שבאובדן והכשל המבצעי - אין אש ידידותית יותר מזו של לוחמינו, המסכנים עצמם בגבורה לא רק כדי להגן על המדינה ואזרחיה אלא גם במסגרת מאמצי־העל שלהם להביא לשחרור החטופים. גם יד קלה על ההדק באזור לחימה אכזרי כדוגמת עזה ומלכודותיה צריכה חידוד ורענון.
אך מעבר למובן מאליו, טרגדיית החטופים שנהרגו מקפלת בתוכה גם עובדה שדורשת, לצד התחקיר הנוקב, להעניק חיבוק ותמיכה ללוחמים המעורבים בתקרית וגיבוי מלא לפעילותם.
בעת המודרנית, וייתכן שמאז ומעולם, לא התמודדו לוחמים של שום צבא, בוודאי צבא מערבי של מדינה דמוקרטית, עם מצב דומה.
היו צבאות שאולצו להילחם ברשע בשטח בנוי צפוף, לוחמים בעולם חירפו נפשם מול מערכות מנהור בעבר ומלכודות אש מסוגים שונים ומשונים. אך שדה קרב הכולל כמות סיטונאית ומופרעת של אזרחים חטופים, נשים, זקנים, צעירים וטף, הוא מקרה ייחודי לחמאס, שיצר פסגה חדשה של רשע צבאי באופן זדוני וחסר תקדים.
אין תורת לחימה המכינה לוחמים למצב שכזה, אין מקרי עבר ללמוד ולהפיק מהם לקחים, ואין שכל אנושי שנאלץ לשקלל את הימצאותם של חטופים מסתובבים בליבו של הקשה שבאזורי הקרבות שמלחמה יכולה להציע.
שדה קרב הכולל כמות סיטונאית ומופרעת של אזרחים חטופים, נשים, זקנים, צעירים וטף, הוא מקרה ייחודי לחמאס, שיצר פסגה חדשה של רשע צבאי באופן זדוני וחסר תקדים
לוחמי צה"ל שבחזית ואזרחי המדינה העומדים בעורף הם הראשונים שנכפה עליהם להתמודד עם מדור הגיהינום החדש הזה מתוצרת חמאס. איש לא יופתע אם גם בעתיד יעשו מחבליו הרצחניים שימוש בחטופים כדי לאתגר את לוחמינו בעוד "חידושים" זוועתיים, שאין איך להתרגל אליהם או לייצר נוסחה קבועה לטיפול בהם.
מול אלו, ומתוך הלב השבור והכועס על האובדן והכשל, ראוי להפנות אל גיבורינו הנלחמים בעיקר חמלה והבנה. הניסיון שבו עמדו, וייתכן שחס וחלילה ייאלצו לעמוד בעתיד, הוא ניסיון היסטורי שהם הראשונים שמתנסים בו, ואין מר ממנו.
הדבר נכון גם כלפי עצמנו. תחקיר ולמידה - כן, דין וכעס כלפי לוחמינו ועצמנו - לא.
במציאות חיינו הנוכחית חמלה היא מצרך קריטי למאמץ המלחמה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו