בתחילה, אתוס הקמת המדינה הפלשתינית לקח השראה מהקמת מדינת ישראל.
עיתונאים ופוליטיקאים נפלו במלכודת והשוו, בלי להתבלבל, בין לוחמי אצ"ל, לח"י וההגנה למחבלי הפתח והחמאס. אפילו אהוד ברק פלט פעם, שלו היה פלשתיני, היה מצטרף לארגון טרוריסטי כלשהו.
את ישראל תיארו הפלשתינים כקולוניה כובשת. כמו הקולוניה הבריטית.
למה? ברור.
כי אם ישראל היא קולוניה כמו הקולוניה הבריטית, או הצרפתית, הרי סופה יהיה דומה והיא תפנה את השטחים ותתנדף.
אלא שהסיפור הזה לא תפס לגמרי ונשאר תחום רק בשטחי הגדה, יהודה שומרון ועזה. אפילו הישראלים הקיצונים ביותר שבינינו לא האמינו שהפלסטינים מתכוונים ליותר מהשטחים הכבושים.
מ"קולוניאליזם" ל"אפרטהייד"
ואז בא טוויסט לא צפוי בעלילה ומקור ההשראה השתנה לסיפור דרום אפריקה.
ההבדל הוא אחד ומשמעותי:
בניגוד לשאיפה הראשונה של הפלשתינים, שהיא הקמת מדינה פלשתינית בשטחים, האמירה הדרום אפריקאית היא שכל שטח דרום אפריקה שייך לקונגרס הלאומי האפריקאי. הנרטיב המחלחל, מלבד החרם, הוא שכל שטח ישראל שייך לפלשתינים.
כמו האסטרטגיה הפלשתינית הראשונה, המשווה בין ישראל לקולוניה- גם האמירה הזאת שואפת לסילוק השלטון הקיים בדומה לשלטון הלבן הגזעני בדרום אפריקה.
גם הפעם לא מעט מביננו נשבים בקסם הסיפורי הזה ומצדדים, כיאה למסורת סרטי מות האפרטהייד בהם צפו לא מעט, בזה שלקח את תפקיד המדוכא ונרתמים לעזרתו.
הנשק הכבד - התקשורת
יש אמנים, עמותות וגופים ישראלים שיותר מאשר מותחים ביקורת על מדיניות ישראל לא מהססים להציג אותה כמדינת אפרטהייד, על אף שיודעים שאין בין זה לזה שום קשר מציאותי. אפילו השרה לבני השתמשה בהשוואה הזאת בלי להבין את גודל ההשפעה של דבריה.
כדי להגיב נכון כדאי שמשרד החוץ יפנים שהנשק הכבד, הארטילריה הכבדה, אתו יצאו הפלשתינים למלחמה, אינו טנקים או מטוסים ואינו אפילו יידוי אבנים, אלא, התקשורת.
לפיכך ראוי שילמד משרד החוץ - וכן שאר נציגיה הבכירים והזוטרים של מדינת ישראל - מהם האלמנטים האייקונים, הסימבולים והציוריים שיש להימנע מהם. לדוגמא: אוטובוסים נפרדים, או משפטים עם ניחוחות של עריצים דוגמת "הסטנגה" של השר ישראל כץ.
כדי להילחם באסטרטגיית החרם שהצליחה מאוד שם, יש בראש ובראשונה להגיב. להשמיע קול נגדי.
יש לבנות תמונות אייקוניות נגדיות, להבליט תקשורתית את האוכלוסייה הרב תרבותית, שילוב המיעוטים, זכות ההצבעה, חברי פרלמנט שחורים וערבים, זכויות האדם וכל מה שיכול במחי תמונה לערער את התפיסה הדרום אפריקאית.
השתיקה של ישראל - כהודאה
תמונות של חייל בדואי או של מסבירה אתיופית אסרטיבית הן סימבוליות ושוות אלף מילים אפולוגטיות. הן מערערות את התמונות האייקוניות הדרום אפריקאיות ושותלות אצל הציבור הנחשף להן ספק ראוי.
השתיקה הלא ברורה של מדינת ישראל כמוה כהודאה. על מדינת ישראל להפנים את הנרטיב ותמציתו.
הנרטיב הפלשתיני ברור:
ישראל שווה לדרום אפריקה. ישראל היא הלבנים היהירים והפלשתינים הם השחורים המדוכאים.
לא משנה כמה שקרי ומעוות הסיפור. זהו הסיפור, הוא קל לעיכול בעולם, יש בו טובים ורעים ויש בו מנצח אחד בסוף.
זוהי נקודת הפתיחה.
מכאן ישראל צריכה להתחיל.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו