בשבועות האחרונים מצויים עיתון הארץ ומפלגת מרצ בתדהמה: "הימין מיישם החלטות פוליטיות בתקצוב מוסדות תרבות. איך זה ייתכן?". ואכן, לכאורה, קשה להבין מדוע מתערבים שרת התרבות רגב ושר החינוך בנט בהחלטות ועדות התרבות המקצועיות. כך לדוגמה החליט בנט לעצור את תקצובו של תיאטרון מידאן בחיפה, לאחר שזה סירב להוריד הצגה על חייו של המחבל שרצח את משה תמם הי''ד. גם נורמן עיסא הצטרף למקהלת המתלוננים, לאחר ששרת התרבות רגב הודיעה כי בכוונתה לשקול את המשך מימון התיאטרון שלו ביפו, במידה ועיסא יתמיד בסירובו להופיע בפני הקהל בבקעת הירדן. כנראה שישנן אליטות מסוימות שרוצות לקבל כסף מהמדינה ובו זמנית להחרים את האזרחים שמשלמים להם מסים.
הסיפור פה הוא לא התערבות פוליטית בוטה של השרים. אין כאן גם עניין של שינוי מדיניות וחוסר הבנה בתרבות. לא, הסיפור הוא אחר לחלוטין. דמיינו לעצמכם בעל עסק שרוב המימון לעסק שלו מגיע מכספי המסים, האם בעל עסק זה יוכל להחרים חלק מהאזרחים שמכספם הוא נהנה?
נורמן עיסא עצמו, כך מתברר, הוא חבר באותה ועדת תרבות שהחליטה להמשיך להציג את 'הזמן המקביל' בתיאטרון חיפה, למרות המחאה הציבורית. נורמן עיסא גם כתב בעיתון הארץ במשך תקופה ארוכה וכשמחברים את הנקודות הכל מובן: יש כאן בעצם כמה חתולים שהתרגלו לאכול מהשמנת מבלי לתת דין וחשבון לאף אחד, וכשמבקשים מהם לעמוד בכללים מינימליים הם זועקים חמס.
יש אנשים ששואלים, "מה זה כל כך חשוב? למה לפגוע בחופש הביטוי?", עוד הם אומרים, כפי שנורמן עיסא אמר בעצמו, שהתיאטרון שלו ביפו מקדם דו קיום ולכן לא צריך להעניש אותו. "מאיימים עלי, מנסים לסחוט אותי", הוא אומר. הסיבה שהממשלה מתעסקת בתרבות היא אותה הסיבה שבגללה רה''מ נתניהו הרחיק את שני חברי ועדת הספרות שהטיפו לסרבנות: התרבות הזו יוצרת מציאות שקשה מאוד לשנות אותה.
האמת העירומה שאותה מנסים להסתיר מאתנו היא שלעיתים רבות כסף משלם המסים הישראלי הולך על סרטים שנויים מאוד במחלוקת, עד כדי סרטים פרו פלסטיניים לחלוטין. סרטים אלו מהווים כלי חשוב מאוד בידי אויביה של ישראל לשם ניגוח, חרמות והסתה. מה שמדהים הוא שלעיתים רבות ניתן למצוא בין הגורמים המממנים את מפעל הפיס ומשרד התרבות.
מה שמנסים השרים לעשות, מה שהתחיל רה''מ לעשות זהו ניקוי אורוות משמעותי. לנורמן עיסא ולשאר האנשים שמדברים על דו קיום ובפועל מביאים אותנו הכי רחוק שאפשר ממנו, יש שתי אפשרויות. אם הם רוצים מימון מהמדינה, יתכבדו נא ויפסיקו להסית נגדה ולהחרים את האזרחים שמממנים אותה. אם הם לא רוצים לעמוד בכללים הבסיסיים הללו, הם מוזמנים להמשיך ולהתנהל כמו עסק פרטי ולמצוא מימון בעצמם. חופש הביטוי אולי משמש מטריה להרבה דברים בעייתים, אבל לא יתכן שאזרח ישראלי ישלם עבור הצגה והשחקן יחרים אותו. הגיע הזמן שנורמן עיסא, עיתון הארץ ושאר הגורמים הקיצוניים יבינו: אי אפשר לאכול את העוגה מכספי האזרחים ואז לירוק להם בפרצוף.
מתן אשר הוא סמנכ''ל המרכז לקידום יחסי ישראל אירופה, חוקר ומרצה על יחסים בינלאומיים ואנטישמיות
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
