איך עוצרים את דו''ח שאבאס הבא

אלפי מילים כבר נשפכו על דו''ח מועצת זכויות האדם של האו''ם על מבצע צוק איתן, או בקיצור, 'דו''ח שאבאס'. כמובן שהישראלי הממוצע ימשיך להיות מופתע מהצביעות, לטעון (בצדק) שמדובר בארגון הזוי ולקונן על "האנטישמים האלה באו''ם". אולי במקום להתלונן, לכתוב דו''חות נגדיים ולהיכנס למערבולת משפטית אינסופית, כדאי שננסה משהו אחר: אולי, לשם שינוי, מוטב שנשיב מלחמה ונצא מהמגננה האינסופית הזו?

את מאגר הלגיטימציה החשוב ביותר שלו שואב צה''ל מהציבור בזכות מוסריותו. קשה מאוד להביא עשרות אלפי חיילים שנה אחרי שנה למלחמה, אלא אם כן אלו בטוחים שהם נלחמים בשורותיו של צבא מוסרי. מי מאתנו שמשרת בחילות קרביים במילואים, מוצא לצדו חיילים משלל המפלגות, מהבית היהודי ועד מרצ: לאף אחד אין ספקות בדבר המשימה והמטרה.

גם במבצע הנוכחי צה''ל הוכיח מעל לכל ספק שאין שני לו במוסר הלחימה. הנתון הרלוונטי ביותר הוא כמות הבלתי מעורבים שנהרגים ביחס למחבלים, בערך 1:1. הצבא הישראלי נחשב לכל כך מוסרי, עד ששמענו בשבוע שעבר תלונות מפי קצינים בכירים בעולם על כך שהסטנדרטים שצה''ל מתווה לשאר הצבאות גבוהים מדי. אין ספק שישראל יכולה לשאת היום בגאון את בשורת המלחמה בטרור יחד עם שמירה מרבית על חיי חפים מפשע. 

מגננה אינסופית

מצד שני, אי אפשר להתנתק מהתחושה שיחד עם הנורמות הבלתי אפשריות הללו, ישראל מכניסה את עצמה לפינה שאי אפשר לצאת ממנה. בעצם, אנחנו מוצאים את עצמנו במגננה אינסופית: קודם כל צריך לספוג טילים במשך שבועות ארוכים כדי 'לטעון' את מאגר הלגיטימציה הבינלאומית, ואחר כך צריך להתמודד עם הביקורת של ועדות האו''ם למיניהן ולנפק דו''חות. כמו בספורט ובעצם כמו בכל דבר אחר, כשאתה נמצא כל הזמן בהגנה, אתה רק מזמין התקפה כבדה יותר.

הטיעון המרכזי של תומכי הדו''חות והעמדת החיילים לדין הוא שמדובר באקט הכרחי למען החיילים. ח''כ לבני טענה מספר פעמים שמדובר בעצם במעין 'חליפת הגנה', ועל ידי זה שישראל חוקרת את עצמה, היא מונעת ביקורת בינלאומית נוספת ותביעות נגד חיילים.

האם מישהו מאתנו עצר לרגע ושאל את עצמו איך זה הגיוני? איך מצד אחד כל מומחי הצבא בעולם טוענים שאנחנו קובעים נורמות בלתי אפשריות, ומצד שני אנו מפחדים מביקורת נוספת?

תושבי עזה במקום אזרחי ישראל

התשובה היא שמדינת ישראל איבדה בשנים האחרונות את האיזון. אם פעם היה ברור שמטרת המבצע היא להגן על אזרחי ישראל ולהשתדל להחזיר את החיילים הביתה בשלום, נראה שכעת העדיפות הראשונה היא לשמור על חיי התושבים – של עזה.

אין ספק שהדבר חשוב ואכן צריך לעשות כל מאמץ סביר בכדי להגן עליהם, אך כעת המטוטלת מצויה עמוק מדי בצד השני. במקום לרוץ כל הזמן מוועדה לוועדה ולהוציא אינספור דו''חות, ישראל צריכה לעשות את הדבר שהיא הזניחה בשנים האחרונות: להסביר את עמדתנו בעולם. חליפת ההגנה המשפטית אמנם מגינה עלינו בטווח הקצר, אך בטווח הארוך היא עתידה לחנוק את אלו שלובשים אותה. בעצם, העולם אומר לנו: אם אתם כאלה מוסריים, למה אתם חוקרים את עצמכם בצורה כזאת? בכדי להצליח להילחם בשדה הקרב הבלתי הוגן של המאה ה-21, ישראל חייבת לחזור לשדה הדיפלומטי. כי אין תחליף למלחמה על התעמולה.

 

הכותב הוא סמנכ''ל המרכז לקידום יחסי ישראל אירופה, חוקר ומרצה על יחסים בינלאומיים ואנטישמיות

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו