התמונות שהופיעו הבוקר בתקשורת האמריקאית מזעזעות. צעיר אמריקני לבן נכנס לכנסיית 'עמנואל AME' בקהילה האפרו-אמריקאית שבצ'רלסטון ורצח תשעה מתפללים. לפני שרבים ינסו להציג את המצב כחלק מרדיפה גזענית כוללת, צריך להיזהר מאוד במסקנות שמסיקים מהאירוע. פשע השנאה המתועב מוכיח לציבור האמריקאי כי למרות שהעבדות נעלמה והאפליה הממסדית כבר אינה קיימת, הגזענות הבסיסית חיה ונושמת.
המתח הגזעי בארצות הברית עלה לשיאים שלא נודעו כבר עשרות שנים. אפשר לומר כי תחילתו של הגל הנוכחי טמונה במות הנער מייקל בראון, אשר נורה למוות בידי שוטר לבן בקיץ האחרון. הסיפור עורר מחאה ציבורית רחבה בקהילה האפרו-אמריקאית אשר נגררה לעיתים לאלימות. בייחוד תפסה לה מקום האמירה 'ידיים למעלה, אל תירה' – המשפט האחרון אותו אמר בראון לפני שנורה למוות, לפי העדויות (אשר הופרכו בסופו של דבר, בהקשר הזה). במהלך החודשים האחרונים תועדו מספר מקרים נוספים כאשר המרכזי שביניהם היה במיזורי באפריל האחרון, לאחר ירי משטרתי נוסף בנער שחור. כל המקרים הללו הציפו מחדש את השאלה הפשוטה: האם קיימת גזענות מכוונת נגד השחורים בארה''ב?
בשתי מילים – כן, ולא. כשניגשים לסוגיות כאלו יש לנקוט במשנה זהירות, זאת משום שכל אמירה עלולה להסעיר את הרוחות עוד יותר. ראשית, ברור כי בחברה האמריקאית עדיין קיימת גזענות כלפי שחורים. הפיגוע הגזעני שאירע בליל אמש בצ'רלסטון הוא רק הסימפטום של תופעה רחבה הרבה יותר: מדובר בעובדה שישנם עדיין אמריקנים שחושבים שהגזע הלבן נעלה על הגזע השחור. ואכן, אדם מן המניין שירצה למצוא בסיס היסטורי לשנאת הזר יוכל למצוא אותה ברדיפת השחורים הפוליטית אשר הייתה חלק מן הממסד האמריקני עד לפני 40 שנה, ועוד לפני כן בתקופת העבדות.
תופעת שקיימת בשוליים
יחד עם זאת, צריך להבהיר כי התופעות הללו קיימות בשוליים של השוליים. לא מדובר בנרטיב של המיינסטרים. בהרכב הדמוגרפי הנוכחי של ארצות הברית זה כבר פשוט לא רלוונטי להחזיק בתפיסות כאלה. אפשר פשוט להסתכל על ערוצי הטלוויזיה ועל נבחרי הציבור: בבחירות האחרונות לקונגרס אפילו המפלגה הרפובליקנית, שבאופן מסורתי מקבלת את מרבית קולותיה מהלבנים, העמידה נציגה שחורה לבחירות לקונגרס – מיה לאב, אשר בסופו של דבר אכן נבחרה.
המאמצים הרבים לכפר על העבר העגום שביחסי הלבנים והשחורים בארה''ב נתקלו בחודשים האחרונים במכשולים עמוקים אשר עשויים להצית מחדש את המאבק הבין גזעי. לכן, יש לצפות מהנשיא אובמה ומשאר נבחרי הציבור להביע עמדה קשה ובלתי מתפשרת נגד הגזענות. העמדה הזו צריכה להיות מושתתת על 3 מרכיבים: ראשית, אפס סובלנות לביטויי גזענות במרחב הציבורי. שנית, יש להיזהר שלא להיגרר להסתה והכללה כלפי ציבור שלם, כפי שנעשה בחלק מהמקרים כלפי השוטרים. דבר אחרון ואולי הכי חשוב – אלימות איננה התגובה הראויה לאלימות. לכן, כשם שמצופה מהמשטרה לצוד במהרה את הרוצח, צריך גם לגבות אותה ולא לאפשר מהומות אלימות.
לקהילה האפרו אמריקאית יש בהחלט סיבות לכעוס משום שעד כה לא נראה שהממשל מצליח לעצור את הגורמים המטורפים. כפי שראינו הבוקר בהצתת כנסיית 'הלחם והדגים' בסמוך לכפר נחום כאן בישראל, פשעי השנאה עדיין לא עברו מהעולם. כדי לטפל בבעיה בצורה הנכונה צריך להבהיר במה נלחמים: לא המשטרה ולא הממסד הם האויב. האויב הוא הגזענים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו