זו לא תורתנו

היש דבר נורא מרצח?! היש דבר גרוע משפיכות דמים, שהקפידה התורה עליו יותר מכל עוון אחר? נראה שהתשובה היא כן! זהו רצח הנעשה בשם האלוהים. אדם הרוצח למטרות בצע כסף יודע שהוא עושה מעשה רע. לעומתו הרוצח בשם האל, חי בתודעה עצמית ברורה שהוא עושה מעשה טוב ונאצל, העולה לרצון לפני היושב במרומים. זה, בין השאר, מה שמזוויע כל כך בפשעים הנוראיים שמבצעים בשנים האחרונות אנשי המדינה האיסלאמית (דאעש). וזה גם מה שהופך את ניסיון הרצח ההמוני בירושלים ביום חמישי האחרון ורצח התינוק הערבי מהכפר דומא כמה שעות מאוחר יותר למסוכנים במיוחד ואיומים מוסרית מרצח אחר.

הערך המוסף הרע שיש ברצח מסוג זה, מעבר לחילול השם הנורא, הוא העובדה שהוא נעשה לשם שמיים; ולכן הוא מעוות את מושגי הטוב והרע בעולם. אותו א־לוהים שציוונו בכל חומר האיסור את הצו הקטגורי והלא מסויג בעשרת הדיברות "לא תרצח!"; אותו אל שלימדנו כבר בראשית ימי העולם כי האדם, כל אדם, יהיו נטיותיו אשר יהיו, תהיה אומתו אשר תהיה, נברא בצלמו; כאשר בשמו מבוצע רצח - או ניסיון רצח - יש כאן כרסום עמוק במושגי הטוב והרע, ובגידה במוסר האנושי הטבעי שנטע בנו יוצר האדם. כאשר רצח מתבצע בשם אלוהי ישראל ותורתו, הוא מזעזע אותנו, וכל יהודי נאמן, במיוחד.

האם מעבר לזעזוע, עלינו לחשוב קדימה ולנקוט מעשים כדי לנסות למנוע את הפשע הבא? נראה שכן. רבנים, מחנכים ומורים אמונים במידה רבה על השפה המטביעה את מושגי הטוב והרע, האסור והמותר.

שימוש מופרז ולא זהיר, ללא ההסתייגויות הרבות והפירושים הממתנים שקיבלנו מן המסורת, במושגים דוגמת "תועבה היא", "מחלליה מות יומת", "באש תשרף" "ובערת הרע מקרבך" וכיוצא בהם, מחוללים תמונה פשטנית ולכן מסוכנת בנפשם של רבים. 

אנו אמונים על מסורת חז"ל שלימדונו שלמרות עשרות ציווי "מות יומת" שמוזכרים בתורה, מיעטו בתי הסנהדרין מאוד מאוד ביישום למעשה של דין זה. למרות "לא תחיה כל נשמה" נתן להם יהושע לעמי כנען יושבי הארץ גם אפשרויות אחרות. 

יש לומר בקול צלול וברור - זו אינה תורתנו, זהו עיוות נורא של התורה. אך האם אי אפשר להגיע לתפיסות מפלצתיות אלו מתוך שימוש מתוחכם, גם אם מעוות, בשפה הדתית והכלים ההלכתיים? ע"ע ספר תורת המלך.

• • •

יש לנקוט דרך ראויה לחוות את מושגי תורתנו בכל עוצמתם מחד גיסא, אבל תמיד, במיוחד בדור שלנו, בצל האירועים הקשים מנשוא שאנו עדים להם, להזכיר שביטויים אלה נאמרים בנסיבות קיצוניות ומצומצמות למדי, ואסור בתכלית האיסור להיתלות בהם כדי לפגוע בערכי אהבת האדם באשר הוא, ערכים אשר הם יסודה וליבה של התורה. החיים אינם פשטניים; אין אנו קוראים לפשרנות עלובה, אלא לחוויה דתית עזה, היודעת לחוות את הלהט המוסרי, אך תמיד לאזן את מעשינו בעזרת מכלול ערכינו.

הכותב הוא חבר הנהלת ארגון רבני בית הלל ורב קיבוץ לביא

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
Load more...