גם הומוסקסואלים ימניים הם חלק מהקהילה הגאה

זו היתה עצרת נגד השנאה ובעד הסובלנות הכי מלאת שנאה והכי לא סובלנית שראיתי.

ראיתי שנאה בעיניים. ראיתי אלימות. גם כלפיי. גם כלפי חבריי. אחד מהם הרגיש לחץ בחזה. הוא לא רגיל לשנאה. לגסות. לברוטאליות.

ולא. אלה לא היו חרדים. גם לא פעילי להב"ה.

כל זה קרה בעצרת של הקהילה הגאה, אמש בתל אביב.

זה התחיל כשגל אוחובסקי (שהיה בסדר גמור, אגב) הודיע ששר החינוך נפתלי בנט צפוי להגיע.

מתורגלים, הפרצופים המוכרים מ"המחאה החברתית" של קיץ 2011, הרימו ידיים עם כפפות מגואלות בדם ופצחו בצרחות בוז מחרישות אוזניים.

אי אפשר היה לשמוע מילה מהבמה.

הם פשוט צרחו וצרחו עד שאחרי דקות ארוכות, המארגנים נכנעו, עלו ואמרו שהם ביקשו משר החינוך של מדינת ישראל שלא להגיע.

וכך, החמיצה הקהילה הזדמנות לדו שיח עם מי שעומד בראש מפלגה שאולי רוצה לתקן, עם מי שעומד במשרד השני בתקציבו אחרי משרד הביטחון ושמשפיע על חיי כולנו.

הבא בתור היה חברי, שר האנרגיה והתשתיות יובל שטייניץ. שר בכיר וותיק בממשלת ישראל, שבא עם מסר חד משמעי וברור נגד האלימות, בעד קבלה.

ושוב, המתורגלים עשו מה שתורגלו.

היינו שם במספרים יפים של פעילי גאווה בליכוד, והחלטנו להתקדם לעבר הבמה, כדי שיובל יראה גם אותנו ויקבל תמיכה. תוך שאנו מתקדמים, צורחים עלינו בהיסטריה "פאשיסטים! אלימים!" בעיניים מלאות טירוף ושנאה, זעם קדוש בשם הסובלנות, הפלוראליזם, ואהבת האחר.

נופפנו בדגלינו לעיני יובל. מרגע שפתח את פיו ועד שסיים את נאומו הכל כך מאחד, הכל כך חשוב – לא נתנו לו לדבר. צרחות אימה. תופים. בוז.

סתימת פיות. טירוף של שנאה בעיניים.

אחרי שיובל סיים את דבריו, עלה מי שעלה ו"בישר" לקהל צמא הדם שגם חבר הכנסת ינון מגל הגיע ורצה לדבר, אך משסירב לחתום על "כתב ההתחייבות" שהכינו שם, הם מסרבים לתת לו לעלות ולדבר. מימיי לא ראיתי עצרת בה דורשים מהנואמים לחתום על כתבי התחייבות כתנאי לנאום. הקהל הריע.

לא נשארתי, אבל שמעתי שגם יאיר לפיד ספג.

כל זאת, ממי שוודאי מגדירים עצמם חלק מ"מחנה השלום". המחנה הפלוראליסטי. בוז.

הכותב הוא יו"ר גאווה בליכוד ומספר 32 ברשימה לכנסת

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו