הרצח הנורא והמזעזע של הנערה שירה בנקי גרם לתחושות של הלם ולסערת רגשות לא רק בקרב הקהילה הגאה, כמו גם בכלל החברה הישראלית, אלא מטבע הדברים גם בציבור החרדי שגינה בחריפות ברובו המוחלט את המעשה החמור. בשעות שלאחר האירוע היו כאלו שבחרו לנסות להאשים את כלל המגזר החרדי כמי שהצמיח את הפירות הבאושים הללו וכמי שיכול היה למנוע את ההסתה שגרמה לתוצאה האיומה, אולם עד מהרה הבהירו רבני ודוברי החברה החרדית כי הם מגנים בכל פה את הרוצח ומדגישים כי לא ייצג במעשיו השפלים את הציבור שממנו בא.
הרבנים הראשיים יצאו מגדרם וגינו במילים חריפות את הרוצח ומעשיו, ואפילו הפוליטיקאים החרדים, אשר נדיר שמתייחסים לנושאים מסוג זה, בחרו לשנות את מנהגם כשהם מדגישים את חומרת המעשה המנוגד לחוקי התורה. אין זה דבר של מה בכך, שבציבור החרדי מתייחסים אפילו ברמז לעניינים אלו על כל המשמעויות הכרוכות בכך. אמנם העיתונים הממסדיים דוגמת "המודיע" ו"יתד נאמן" בחרו להתעלם לחלוטין מעצם קיומו של המצעד ומאירוע הדקירה שהתרחש בו, כולל התוצאה הטרגית, אך במקביל לכך וכהמשך לאותו גינוי של הרבנים ואישי הציבור נראתה תסיסה של ממש באתרי האינטרנט וברשתות החברתיות. אלפים, בעיקר צעירים וצעירות מבני המגזר החרדי, בחרו לגנות בתקיפות את המעשה הנפשע.
ולגבי העובדה שחלק מהאתרים בחרו להשתמש במינוח "מצעד התועבה" - יש לדעת כי מדובר בביטוי שהשתרש במשך השנים, מה גם שלצד זאת הודגש כי הגינוי נחרץ וחד־משמעי.
מרבית החרדים הפרידו לחלוטין בין הגישה האידיאולוגית שבה הם דבקים והתנגדותם לדעות הקהילה הלהט"בית לבין האמירה הנחרצת, הנדרשת בעת הזו, כי יש גבולות שאסור לחצות אותם לעולם. שליסל זוכה לגינוי מקיר לקיר בחברה החרדית ורבים היו מעדיפים שהיה ממשיך להירקב בכלא וסבורים כי טוב היה שלא היה משתחרר לעולם. כולם מבהירים שוב ושוב כי הוא אינו מייצג את כלל החברה החרדית, החשה תחושות מיאוס ממעשהו הנורא.
במקביל, רבים מהם השתתפו בתפילות לרפואת הפצועים וכן בדיונים בפייסבוק, וקראו פרקי תהילים לרפואתם. לעצרת הספונטנית, שנערכה לזכרה של שירה בכיכר ציון בירושלים, הגיעו צעירים חרדים רבים שבאו להרכין ראש, לשאת תפילה ולעמוד דום לזכרה של נערה שכל מה שביקשה היה להשתתף במצעד ולשוב לביתה בשלום. הם השתתפו בעצרת כדי להוכיח שאפשר גם אחרת. אפשר להישאר חלוקים בדעותינו אך לכבד את גישת האחר והשונה. הם באו כדי להוכיח כי נמאס מהכללות ומסטיגמות, ובסופו של דבר כולנו עם אחד שמבקש לחיות כאן בשלום ובשלווה.
אולי כדאי לסיים בדברים מתוך ההספד של הוריה של שירה ז"ל: "אנחנו רוצים לומר עוד שאין לנו ריב עם אנשים עם כיפות או עם זקנים, ואנחנו יודעים כמה תפילות כנות ומרגשות נאמרו בציבור ובחדרי חדרים להחלמתה. הריב שלנו הוא עם חוסר הסובלנות, השנאה וקידוש המטרה שלך על חשבון הכאב של האחר".
הכותב הוא עיתונאי ופרשן בתקשורת החרדית
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו