מיטב יועצי התקשורת והאסטרטגים הפוליטים המנוסים ביותר לא היו מצליחים לבצע ספין מוצלח כל כך, כפי שיצרו השבוע שופטי בג"צ בפסיקתם לגבי חוק המסתננים.
צר לי כי פוליטיקאים רבים, במיוחד מהמחנה הלאומי נפלו לאותו בור ואצו רצו לברך על הפסיקה, המעקרת לחלוטין את תוכנו החשוב של החוק. על מה הייתה שמחתם של אותם פוליטיקאים? על כך שבג"צ סוף סוף החליט להכיר בסמכות הכנסת והממשלה לחוקק חוקים? לשמחתי הרבה תושבי דרום ת"א דחו על הסף את החלטת העליון, שאין דרך אחרת לתאר אותה, מאשר חתול בשק.
האבסורד זועק לשמיים: החוק במתכונתו המקורית קבע שאותם מסתננים ישהו במתקן חולות כחמש שנים, במידה ולא יעזבו את הארץ. לאחר שתי פסילות של החוק בשנים האחרונות מצד בג"צ, נותרו עם חוק רפוי ומקל, המתיר למדינה להחזיק את אותם עובדים זרים כ 12 חודשים בלבד.
לא רק שאותם מסתננים מקבלים במתקן הדרומי סל מזון, תרבות, חינוך, ביגוד ועוד, אלא שעל פי הפסיקה הנוכחית הם גם ייצאו מאותו מבנה לאחר שנה ויחזרו לרחובות דרום ת"א, ערד, אילת ועוד.
על עובדה אחת אין עוררין: מתקני השהייה הביאו לעצירת זרם ההסתננות ולחזרה משמעותית של אלפי מהגרי עבודה לארצם. המדיניות העיקשת שהנהיגו שרי הפנים לשעבר גדעון סער וגלעד ארדן אל מול המסתננים בהחלט הוכיחה את עצמה. לאור זאת, מקומם לגלות כל פעם מחדש שבתי המשפט שלנו מצליחים לשבור שיאים חדשים של אבסורד וניתוק מהציבור הישראלי.
כיצד ייתכן הדבר כי עיניהם של שופטי העליון טחו מלראות תופעות קשות של אלימות, אונס וגזל שחווים התושבים בדרום ת"א, בעוד דאגתם העיקרית בפסק הדין הייתה כי מתקן חולות אינו עומד בבחינה החוקתית מכיוון שאין מגבלת זמן על השהייה בו ואין כל עילת שחרור ממנו.
יתרה מכך, חבל שאת אותה החמלה שנשיאת בית המשפט העליון, מרים נאור, הפגינה בפסק הדין כלפי המסתננים, היא אינה חשה כלפי תושבי דרום ת"א, החיים בתנאים בלתי נסבלים שנכפו עליהם, כבר מעל עשור.
רבים מהמצדדים בהישארותם של אותם זרים אוהבים לדבר במתק שפתיים ונוהגים לצטט את הפסוק מהמקורות בדבר היחס לחלשים בחברה "הגר היושב בקרבנו", אך אותם אנשים שוכחים כי ישנו משפט נוסף במקורות המדבר על כך ש"עניי עירך קודמים". הגיע זמן ששופטי בג"צ יגיעו לסיור לילי בדרום ת"א. אזור שהיה פעם דינמי ושוקק חיים והפך במהלך השנים למדינת כל מסתנניה.
הכותב הוא המשנה לראש עיריית ת"א-יפו ויו"ר סיעת הליכוד בעיר
