מבצע סבתא: ההנאה שבחופש הגדול

לא מזמן נתקלתי בפוסט בפייסבוק האומר כי "70 אחוזים מהנוסעים בנתב"ג היו סבים וסבתות שברחו מההורים לחופשה בחו"ל", משום שהם לא רוצים לשאת בנטל. הדברים נכתבו בהומור, אבל אני מכירה סביבי סבים וסבתות שמתקשים ומתלוננים על הזמן הרב שהם נמצאים עם הנכדים בימי החופש הגדול, בעוד ילדיהם מנסים לשמור על שיגרת חייהם ולצאת לעבוד. אכן יש בזה קושי, אך אל נשכח - סבים וסבתות - כי אנו מהווים משענת, עוזרים כשיכולים ואם איננו רוצים בכך - אל לנו לעשות זאת, כי אזי אין נשכרים, רק מפסידים.

הסבים והסבתות הפכו לכוח עזר משמעותי, כמעט קריטי, עבור ההורים לילדים במהלך החופש הגדול, אולם כסבתא לשלושה נכדים אני לא יכולה להתייחס לנכדים כאל נטל. זוהי זכות גדולה להיות עם נכדיי, להתקרב אליהם, ללמוד אותם וללמד אותם דברים חדשים, פשוט ליהנות ולבלות זמן איכות יחד. תחשבו על זה כזמן שלא יחזור לעולם.

מרגע שהנכדים ללא מסגרות, מתכנסים בני המשפחה ומחליטים יחד על "הימים של סבא וסבתא", ימים שמתאימים לכולם ומהם מנסים להוציא את המיטב. אני סבתא גאה ואני נקראת לדגל בהנאה, נרגשת ומתרגשת לקראת בואם ביום "קייטנת סבתא" ויודעת כי קיבלתי שי המכניס אור לחיי. אני נותנת דרור לילדותיות ולבגרות שבתוכי בעשייה המשותפת בשעות שבהן אני נמצאת בחברת נכדיי. אני מאפשרת לי ולהם יחד ליצור, לשחק, לצבוע, להתחפש, לבנות בלגו, ללכת לגן שעשועים, להשתתף בפעילויות חינוכיות ויצירתיות במוזיאונים, לראות סרט בקולנוע ולפעמים גם סתם כך לצפות יחד בתוכנית הטלוויזיה האהובה עליהם. וכמובן שעת סיפור.

הבחירה של הפעילויות היא לא רק שלי. אנחנו בוחרים יחד ומחליטים על האופן שבו נרצה לבלות את היום ואיך נפיק ממנו את המירב והמיטב, ולכן ההנאה היא כה רבה. גם בנושא הארוחות יש דיון וחשיבה משותפת - אם הולכים למסעדה או אוכלים את האוכל של סבתא, ואני זורמת עם בקשותיהם (כל עוד הם מכניסים לגופם אוכל בריא).

"תפקיד הסבתא" מציב בפניי אפשרויות של חוויה משמעותית וייחודית של בילוי והנאה עם נכדיי, והתחושה היא שככל שאני מרבה להיות איתם, כך זוהי תרומה משמעותית לקשר בינינו ולהבנה שלי את בנותיי ואת חתניי, קשר והבנה המאחדים את המשפחה. אני מוצאת את "תפקיד הסבתא" משמעותי ביותר לא רק בימי החופש הגדול אלא לאורך כל השנה, ולכן איני רואה בכך נטל. אני נותנת ומקבלת יותר. בסופו של דבר - ההנאה מגיעה לכל שוק במשולש המשפחתי: לנכדים, לסבא ולסבתא ולהורים. בסופו של יום ארוך אני כבר מתגעגעת ומחכה ליום הבא...