1.תכירו את איבן בבק. שופט קרואטי בן 38 שנחשב לטוב ביותר בארצו, לפי פרסומים זרים. אז מר בבק צריך לקבל הבוקר זר פרחים גדול ויפה מההתאחדות לכדורגל על ההתעלמות משני פנדלים ברורים לטובת וויילס, שכנראה היו מונעים מהשחקנים של אלי גוטמן את הנקודה שעליה עבדו קשה מאוד במשך 90 דקות. במיוחד בנגיעת היד של טיבי, שמנעה מהאל רובסון־קאנו להגיע לכדור ולהכניע את מרציאנו במחצית השנייה. גם לשופט הרחבה, שעמד במרחק יריקה ולא ראה כלום, אפשר לשלוח קופון לארוחת בוקר זוגית. זה נחמד ואפילו מפתיע לקבל קצת עזרה משופטים במעמדים שבהם בדרך כלל אנחנו בצד שסובל מהחלטות שיפוט מעוותות בשל היותנו נבחרת די קיקיונית בכדורגל האירופי.
2. אלי גוטמן ראה הרבה קלטות לקראת המשחק הזה. העביר אחורה וקדימה, רשם ושינן ושקד על החומר, ואנחנו לא מדברים רק על קלטות של וויילס, אלא גם ובעיקר של משחקי החוץ של מכבי ת"א במוקדמות ליגת האלופות. השיטה היתה אותה שיטה. מערך הגנתי לחלוטין, שני אוטובוסים שחונים במקביל ואז להחזיק אצבעות שאיכשהו בסוף הכדור יגיע לזהבי, ומשם מגע הקסם המיסטי כבר יעשה את שלו.
אז החלק הראשון עבד היטב. בניגוד ליוקאנוביץ', גוטמן עלה עם תשעה שחקנים הגנתיים ורק עם זהבי ודאבור בחוד. בצורה כזו לא היה שום סיכוי להגיע למצב כיבוש רציני, ותוצאת התיקו היא המקסימום שהיה אפשר להוציא מהמשחק הזה, כך שהחלק השני של הטקטיקה הזו לא עבד. עד כדי כך גוטמן היה סקפטי, שהוא הוציא את זהבי שלוש דקות לפני תום תוספת הזמן. כנראה שהחלק הזה של הקלטת מבאזל נותר על רצפת חדר העריכה.
3. עכשיו הפנים קדימה לחודש הבא. מי שחושב שהמשחק הביתי מול קפריסין הוא באנקר, חולם בהקיץ. קפריסין ניצחה את בוסניה בחוץ, עמדה נהדר ביום חמישי מול וויילס, עד שנכנעה לשער של בייל שמונה דקות לסיום, ונמצאת בעלייה מתמדת. מה גם שלנבחרת ישראל יש מסורת ארוכת שנים של בעיטות וולה מפוארות בדלי אחרי תוצאות יוקרתיות כמו התיקו בקרדיף.
למאמן הלאומי מצפה משימה קשה מאוד, ובראשה להוריד את הזחיחות והשאננות שעלולות להגיע לכאן אחרי הדגים של ראש השנה, הצום של יום כיפור והקישוטים בסוכה. רק משחק הקרבה בטדי עם תמיכה של הקהל (תלמדו מהוולשים) יאפשרו לחלום על הצלבה. ואז להחזיק אצבעות שלא נקבל את טורקיה, על בסיס הכל כלול.
