חג טעים זה עניין של מסורת | ישראל היום

חג טעים זה עניין של מסורת

חייב דיאטה? אחרי החגים. אתם בטח מכירים את זה. אבל בינינו - מי בכלל יכול לתכנן ולנסות לשמור על משקל תקין בימי החגים וחול המועד? ומי בכלל רוצה בזה? יהודי טוב צורך בממוצע במהלך חגי תשרי עשרות ק"ג של דגים, בשר, פחמימות, יינות וקינוחים על כל סוגיהם, הכל כדי לקיים כמובן את מצוות החג.

זה מתחיל כבר בסעודות ראש השנה על שלל סימניה המתוקים, הסעודות הדשנות של ערב כיפור ומוצאי כיפור, האירוח בסוכות, היציאה לפארק והמנגל בימי חול המועד, ולא דיברנו כמובן על ארוחת החג בשמחת תורה ועל השבתות. 

יהיו שיגידו שזה מוגזם, שזה עובר כל גבול. שאנחנו הישראלים מאביסים עצמנו לדעת בחגים, אוכלים ללא מידה ומזיקים לבריאותנו. לא עם הכל אפשר להתווכח, בפרט עם טיעון הבריאות. אבל תרשו לי לחשוב אחרת, בעיקר מההיבט של מסורת ותרבות.

לטעמי, אין מצב וגם לא כדאי לשנות את הרגלי האכילה, שהרי בתלמוד נאמר ושמחת בחגך- אין שמחה אלא בבשר וביין. מלבד העובדה שמדובר במצווה, מדובר גם בהנאה צרופה המרוממת גוף ונפש. האפשרות לאכול במשך חודש אחד בשנה (נו, טוב אולי חודשיים. גם פסח) ללא חשבון, ללא מידה וללא מחשבה על ״היום שאחרי״ מאפשרת לחוש שחרור אמיתי ולחגוג אותו כראוי.

למה נקרא שמו ״יום טוב״? משום שהוא כזה בכל המובנים. רוחנית, נפשית ופיזית. ללא הלחץ של שיגרת העבודה, ללא הטרדות של חיי היום־יום, רק חג. מי במנוחה, מי באכילה ומי בתפילה ובלימוד, ועדיף לצאת ידי חובת כולם. שהרי מאות ואלפי שנים נוהג עם ישראל לחגוג חודש זה באכילה ובשתייה, בסעודות החג והמועד, ומדוע לשנות?

חלק ניכר ממהות החג הוא החיבור בין אנשים, קירוב לבבות, וזה נעשה גם דרך סעודות משותפות עם משפחה, חברים וידידים. 

מאחר שכל זה ידוע זה שנים, היה על בעלי הרשתות ומרכזי הקניות להיערך כראוי לקראת החגים, ולא להגיע למצב העכשווי, שבו קיים חסר בשווקים. שמעתי את התירוץ שהחגים הפעם חלו בימי חול, ולכן אין כוח עבודה מספיק בשוק. הכל טוב ויפה, אך בדיוק בשביל ימים אלו היה עליהם להיערך מראש, מוקדם מהצפוי. 

ואולי גם עלינו האזרחים יש טענה, מדוע גם אנו ממתינים לרגע האחרון. מדוע לא לחשוב צעד קדימה ולתכנן מראש כבר בחודשי הקיץ ולהקדיש מימי החופש הגדול לקנייה מושכלת של מזון קפוא, שיכול להישמר לאורך זמן. כך או כך, הטענה שעלינו למעט ב"זלילה" כהגדרת המבקרים, ולהפסיק את תרבות הארוחות, אינה מתקבלת על הדעת. אדרבה - זה הזמן, זה המועד, כפי שכתוב - בת קול יוצאת ואומרת: "לך אכול בשמחה כי רצה אלוקים את מעשיך". חג שמח וטעים.

הכותב הוא פובליציסט בעיתונות החרדיתטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר