בימים אלה מציין גדוד "חרב", גדוד העדה הדרוזית, 41 שנים להקמתו ובה בעת את שנת הסגירה, המביאה לסיומה של משימה בעלת חשיבות היסטורית. לוחמי הגדוד עוזבים עתה את גיזרת הצפון שהיתה להם לבית ומתפזרים בכל חטיבות החי"ר.
מרגע הקמתו של הגדוד הוטלה עליו האחריות לשילובם של בני העדה הדרוזית בצה"ל במטרה להגביר את תחושת השייכות למדינת ישראל. בדומה לשאר יחידות החי"ר הסדירות בצה"ל, מהווה גדוד "חרב" יחידה קרבית מובחרת שעל כתפיו מוטלת אותה משימה בעלת חשיבות לאומית וחברתית.
שירותם המסור של בני העדה הדרוזית בצה"ל הוא ההוכחה והעדות למחויבות האיתנה המתהדקת בין העדה למדינת ישראל. אוכלוסייה זו מובילה בגאון באחוזי הגיוס לצה"ל בכלל ובשירות ביחידות קרביות בפרט. חלק בלתי מבוטל מהמתגייסים בוחר להמשיך למסלולי קצונה ופיקוד, ומכאן ממשיכים לטפס בסולם הדרגות הצה"לי תוך כדי מילוי תפקידים בעלי אחריות ומשמעות רבה. במשך ארבעה עשורים היווה הגדוד את קרש הקפיצה הטוב ביותר להשתלבות הנוער הדרוזי בחברה הישראלית. הגדוד היווה מקור לגאווה בחברה הדרוזית והדגיש את גבורתם ואומץ ליבם של בני העדה כהמשך ישיר ומודרני לגבורה שפגשנו במורשת הקרב של סולטן אל־אטרש, דמות בולטת בעדה הדרוזית שהיא דוגמה לפטריוטיות, לאומץ ולרוח לחימה.
ב־41 שנות פעילותו נזקפו לזכות הגדוד הצלחות מבצעיות מרשימות, במסגרת הביטחון השוטף ובלחימה. למשל פעילותו המוצלחת של הגדוד במלחמת לבנון השנייה - ראשונים להיכנס ואחרונים לעזוב. הגדוד היווה חלק בלתי נפרד מהחזית הלוחמת להגנה על גבול הצפון ויישובי הגיזרה. על תרומתו בלחימה זכה הגדוד בציון לשבח מטעם מפקד פיקוד הצפון.
אנו תמיד זוכרים ונזכור שבמקביל להצלחות הכבירות בשדה הקרב, ספגנו אבדות בקרב הלוחמים. במהלך השנים איבד הגדוד 31 מלוחמיו. לוחמי הגדוד בני העדה חרפו נפשם למען ביטחון מדינת ישראל ושילמו בחייהם על הגנתה. משפחות הנופלים הן חלק בלתי נפרד משיגרת הגדוד ואנו רואים בבניהן דוגמה ומופת לגבורה. שיגרה זו והקשר עם המשפחות השכולות ימשיך להתקיים גם לאחר סגירת הגדוד.
יש הנוהגים לכנות את הקשר בין מדינת ישראל לעדה הדרוזית "ברית דמים". העם היהודי והעדה הדרוזית שוחרי שלום הם, שני העמים נושאים גורל אחד משותף עם קווי דמיון רבים, שני העמים היוו מיעוט באזורם ושניהם מציינים מורשת מפוארת של ערכים. לצד השותפות ההיסטורית בין העמים בנטל ההגנה על מדינת ישראל קיימת שותפות חברתית ותרבותית חזקה ועמוקה. לכן, כופר אני בהגדרה "ברית דמים" ותחתיה רואה אני בקשר בין עם ישראל לעדה הדרוזית "ברית אחים".
אני מצפה מכל אחד ואחד מחיילי הגדוד להוביל ולהוות דוגמה ומופת ביחידות החדשות. משוכנע אני מעל לכל ספק שיעשו זאת בהצלחה מרובה, בנאמנות ובתחושת שליחות ושייכות. על כתפי החיילים מוטלת האחריות להמשיך להגן על מדינת ישראל ולייצג את העדה הדרוזית בכבוד. היום מתחיל פרק נוסף בשירותם החשוב והמשמעותי של בני העדה הדרוזית בצבא ההגנה לישראל.
הכותב הוא מפקד חטיבה 300
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו