לאחרונה חשף מארק צוקרברג לחצנים חדשים של הבעת רגשות בפייסבוק. בדומה לכפתור הלייק המוכר, בקרוב ניתן יהיה להביע בלחיצת כפתור רגשות עצב, שמחה, אכזבה, אהבה ועוד. אילו הכפתורים היו בשימוש בישראל בעת הנוכחית, אין ספק שהפיד שלנו היה מוצף בכמות מכובדת של רגשות שליליים. בייחוד מכיוון שבמרכז השיח הציבורי נשמעים ביטויים כדוגמת "גל טרור", "אינתיפאדה חדשה", "מפגעים בודדים", "פאניקה" או "מתח ביטחוני". הסמנטיקה בכלל לא משנה. מה שכן משנה זה ההשפעה של פיסות המידע הוויזואליות שמציפות אותנו מכל עבר. בייחוד פיסות מידע לא מצונזרות, ברוח סרטוני סנאף שמפורסמים ברשתות החברתיות ותופסות מקום בולט יותר בחיינו ובחיי הסובבים אותנו.
התבוננות לעומק תגלה שגל האירועים בו אנו מצויים מלמדנו דבר או שניים על הרגלי השימוש החדשים של צרכני הסמארטפונים בשעת חירום (למשל תיעוד), הוא גם מלמד אותנו על תפקידם הקלוקל של הרשתות החברתיות (מי אמר תעמולה ולא קיבל), אבל יותר מכל הוא מלמד אותנו על הקשר בין השניים ועל השלכות כבדות המשקל שעלולות להשפיע על עתידם של בני הדור הצעיר.
מחול הפיגועים מספק הצצה נדירה אל תוך הקרביים של זירות טרור, מחזות קשים בדמות סצנות שנדלו מתוך סרט הוליוודי רע. המרוויחים, אם ניתן להגדיר אותם כך, הם כלי התקשורת המסורתיים. הם זכו מן ההפקר בחומרים חדשותיים ועשרות דקות של חומר גלם מצולם, תיעודי לחימה מזוויות אותנטיות בשטח, וחומרים חדשותיים צהובים שכוללים לא מעט דם אך גם תיעודי גבורה והצלה של אזרחים וכוחות הביטחון. כל מחזיק סמארטפון שנמצא בזירה הפך לרפורטר שבעל כורחו מתעד פורנוגרפיה-מלחמתית ובכך למעשה מסייע לתקשורת להביא לידיעת הציבור חדשות מהשטח. אך אם כל הכבוד לאייטמים החדשותיים שמעוטרים בסרטונים או תמונות אותנטיות מהשטח, יש הרבה מפסידים מכל הסיפור הזה.
התכנים הזוועתיים ברשתות החברתיות ובוואסטאפ מסייעים בהבערת השטח – אין אפס. יתרה מכך, ההשפעה החינוכית שלהם קשה יותר. ילדים ונערים נחשפים לתכנים צהובים ללא תיווך של גורם חינוכי שיסביר את פשר הסיטואציה. בעידן בו גיל המשתמש בסמארטפון יורד מידי שנה בהתמדה, והחשיפה לתכנים ברשת ובטלוויזיה גוברים אין ספק שאנו חייבים לדרוש רגולציה מותאמת.
עם זאת, לדאבוננו, במצב הנוכחי אנחנו לא יכולים למנוע הפצה גורפת של זוועות חדשותיות, הרשת חולשת על מרחב אינסופי והוואטסאפ נתון לשליטה של ציבור המשתמשים. אך לכל הפחות נוכל לנסות וליצור מנגנון שמצמצם חשיפתם בקרב קהלים שנמצאים בסיכון. צריכים לזכור שמעבר לתחרות בין כלי התקשורת, יש להם אחריות כבדה על הכתפיים. הימים האחרונים הוכיחו שאין מנוס, הם כנראה יצטרכו שוב לשתף פעולה. בראשית שנות הארבעים הוקמה וועדת העורכים, שתפקידה היה לתאם בין כלי התקשורת לכוחות הביטחון בשעת חירום (שיתוף פעולה שנועד בזמנו להסדיר פרסומים בתקשורת המסורתית).
אך היום, בעודנו נמצאים בשיאה של מערכה מלחמתית-דיגיטאלית חדשה שטרם נראתה בעבר, "אוקטובר השחור 2" אם תרצו, מן הראוי שתקום וועדת עורכים חדשה שכוללת גורמי מפתח מכלי התקשורת המרכזיים בארץ, גורמי חינוך, וכן גם מנהלי מדיה חברתית ואושיות רשת. ברמת המאקרו לכולם יש אינטרס משותף. הבנה בין הצדדים יכולה להוביל לצמצום בתכנים הפורנוגרפיים-מלחמתיים שמובאים בפנינו בימים האחרונים בתקשורת ובערוצי המדיה החברתית. הגיע השעה לשלב ידיים - אם לא לטובתנו, אז לטובת ילדנו, דור העתיד. בואו נוכיח לצוקרברג שהישראלים יודעים להביע רגשות חיוביים ואף מעדיפים ללחוץ על לחצן השמחה.
הכותב הוא יועץ תקשורת, בוגר BA בתקשורת שיווקית ממכללת ספיר