ח"כ מיקי זוהר (ליכוד) הגיש השבוע הצעת חוק חדשה במסגרתה ספקיות האינטרנט בישראל יחויבו לחסום אוטומטית אתרי הימורים ותכנים פוגעניים באינטרנט. על פי המתווה שהוא הציג, ספקיות האינטרנט יסננו בעתיד את הגישה לתכנים פוגעניים כברירת מחדל. גם במדינות אירופה מתמודדים עם האיום האינטרנטי באמצעות חקיקה. הצעת חוק חדשה של האיחוד האירופי מבקשת להגביל את השימוש של צעירים מתחת לגיל 16 ברשתות חברתיות (מותנה באישור הוריהם). והם לא היחידים, גם בארה"ב נשמעים קולות דומים של אישי ציבור, המועמד דונלד טראמפ קרא השבוע לסגור לגמרי את הספקת האינטרנט במקומות מועדים לפורענות.
לדאבוננו – המציאות לימדה אותנו שצעירי עירנו הם אלה הפגיעים ביותר לנוכח השוטטות ברשת. אבל הם לא היחידים; אינטרנט מזמן הפך לדרך חיים, 3.2 מיליארד משתמשים בעולם מוכיחים זאת מידי יום. אך הרעיון שצריך להתמודד עם סכנותיו באמצעות חוקים נשמע מגוחך.
הרבה מעבר לטיפול באמצעות חקיקה, השימוש באינטרנט טומן בחובו סכנות שורשיות שדורשות התייחסות חברתית-חינוכית מתאימה. כך לדוגמה, הגלובליות של רשת האינטרנט מצריכה שיתוף פעולה בינלאומי בהתמודדות עם סכנותיה. שילוב ידיים של ארצות הוא בגדר הכרח, שכן מדובר באינטרס משותף. מאידך, מערכות החקיקה צריכה גם להתאים את עצמה לעולם הווירטואלי, קרי, באמצעות אמצעים טכנולוגיים מתקדמים.
וזה עוד לא הכול - בניגוד למה שחושבים המחוקקים ויועציהם, הרעיונות המוצעים לשיפור המרחב האינטרנטי עלולים להזיק. מרוב הצעות וניסיונות תמוהים ובלתי פוסקים לשפר את המצב הם עלולים ליצור חרב פיפיות אינטרנטית.
רבבות משתמשי הרשת הם אלה שעשו את המרחב האינטרנטי לכ"כ משמעותי ורלוונטי בחיינו. המושג "אינטרנט פתוח" כבר מזמן הפך לשם דבר בתחום התקשורת. קולות ודעות שלא נשמעו בעבר מקבלים ביטוי, יצירת קשרים, פרויקטים ורשתות חברתיות, אתרי מידע וקניות ושיתוף כל דבר לכל מקום בעולם.
הפחד התמידי מסכנות האינטרנט ככל הנראה לא ייעלם מהעולם. ברמה התיאורטית, הגבלת האינטרנט (על ידי חוקים) עלולה להאט, או גרוע מכך, לעצור את ההתפתחות התרבותית והכלכלית שהרשת יצרה בעולם הגלובאלי. אז איך בכל זאת ניתן להתמודד עם הבעיה? ראשית, יוזמות חברתיות. לטעמי, פתרונות שמגיעים מהשטח בעניין זה רלוונטיים מתמיד. מדו"ח עדכני של קרן ברל כצנלסון עולה שבשנת 2015 הייתה עלייה ב-20% באמירות גזעניות ומסיתות ברשת האינטרנט. כדי לפתור בעיות מסוג זה קם מיזם חברתי 'הכפתור האדום' שנותן לגולשים אפשרות להתלונן על עוולות והסתה ברשת ולתקנם (יש עוד עשרות מיזמים חברתיים כאלה).
דרך נוספת להתמודד עם הסוגיה, איך לא - חינוך. בעולם מושלם חינוך מהבית. על אף ההתפתחות הטכנולוגית לפן החינוכי יש מקום מרכזי בהפיכת חווית המשתמש באינטרנט לנעימה יותר. שכן, כפרט יהיה לנו קשה להתמודד ולמנוע את שטף התכנים הפוגעניים באינטרנט, הם צצים כמו פטריות אחרי הגשם. לכן, חינוך בצורה הישנה ביותר (כבר בגיל מוקדם) עלול לסייע בהתוויית דרך נכונה לשימוש מושכל באינטרנט. שלישית ולא פחות חשוב, יצירת שיח ציבורי בנושא. הדיבור החוזר על כך שהאינטרנט מוצף בסכנות כבר ידוע. לכן הדיון הן בתקשורת המסורתית והן ברשתות החברתיות צריך להציע למשתמשים אינפורמציה על שימוש מושכל (וגם על הנזקים שייווצרו משימוש לא מושכל). חזרה על המסר הזה והדגשת האלמנטים החיוביים של הרשת אולי יהפכו אותו למקום בטוח יותר. מתוך שלא לשמה בא לשמה.
הכותב הוא יועץ תקשורת. בוגר BA בתקשורת שיווקית ולומד לתואר שני MA בתקשורת אסטרטגית ויחסי ציבור
