הפוך, כחלון, הפוך!

תרועות צהלה נשמעות במסדרונות הכנסת מאז אישרה ועדת הכספים בתמיכה ועידוד גורף של שר האוצר כחלון את הגבלת שכר הבכירים במוסדות הפיננסיים. "עצרנו את החזירות" התבטאו בכירים במערכת הפוליטית כאילו ריפאו את השוק הישראלי מכל חולייו ובא לציון גואל. אבל האמת המרה היא אחרת לחלוטין: הפוליטיקאים שוב בוחרים בפתרון שיצר את הבעיה מלכתחילה, וייצור אותה שוב ושוב.

כי הבעיה עם המערכת הבנקאית הישראלית היא לא שכר הבכירים. הבעיה היא המגבלות הרגולטוריות שפוגעות בחירות אזרחי ישראל ומונעות בכל דרך תחרות והניסיון הבלתי פוסק של המדינה לתכנן, להסדיר ולנהל לחברות את העסקים שלהן. שאלתם את עצמכם מתי קם בפעם האחרונה בנק בישראל? מתי הוקמה חברת כרטיסי אשראי שלא נפחה את נשמת בתוך חודשים ספורים של פעילות? נכון. עשרות שנים. הר עצום של כללים, חוקים ותקנות, מגוונים ובלתי צפויים עומד בין יזם המבקש להיכנס למערכת הבנקאית לבין פתיחת החשבון הראשון.

אגב, בבריטניה נכנסה רשת הסופרמרקטים טסקו אל תחום הבנקאות ובתוך זמן קצר הצליחה להעניק שירותי בנקאות למיליוני לקוחות ביעילות בלתי רגילה. אם בישראל, על כל פקיד בנק ישנם מאה לקוחות משלמים, בטסקו הבריטית היחס הוא 1:5,000. ולא, השירות לא נופל מזה הישראלי- מכיוון ששם, בצידו השני של הים התיכון כבר אין איגודי עובדים שכופים פעילות סניפים מיותרים ומונעים כניסת טכנולוגיות מתקדמות שיאפשרו ייעול של המערכת.

אבל ישראל לא רק מונעת מיזמים להיכנס לשוק, היא מכריחה גם את הלקוחות לשלם כסף לאותם המוסדות. כך למשל, חוק פנסיה חובה קובע כי כל אחד ואחת מאיתנו חייב לשלם למוסדות הפיננסים כסף מידי חודש. אבל מי קבע שפנסיה היא אמצעי החיסכון לטווח ארוך הטוב ביותר? אולי אדם יכול להחליט לרכוש לעצמו דירה, או לנהל לעצמו את מניות במקום להעביר את עצמו לגוף ענק שבין האינטרסים שלו לבין אלה של החוסך אין דבר וחצי דבר?

אבל במקום להתייחס אלינו, אזרחי ישראל בתור אנשים מבוגרים, המסוגלים לקבל החלטות עבור עצמם, המדינה מחליטה בשבילנו. ואז, כאשר אלה שהמדינה קבעה כי יקבלו רנטה חודשית מכל אזרחי ישראל, מתעשרים בפתאומיות, באים חסידי הפיקוח והרגולציה ומבקשים להוסיף עוד רגולציה כדי לתקן את זו שכשלה.

אבל זה הפוך- זה לא שכר הבכירים. זהו הדחף הפרימיאלי של המדינה לדחוף את ידיה לכל דבר שעובד ולתכנן אותו למוות. הציבור הישראלי דומה לילד מהסצנה ב"מציצים", קשור על גשר הירקון, תלוי מתנדנד מעל המים וכשגוטה בא להציל אותו ממי שתלה אותו שם, הוא מסובב את הגלגלת לצד השני ורק טובל אותו במימי הירקון המרקיבים. ולנו רק נותר לזעוק "הפוך, הפוך, כחלון, הפוך!".

הכותב הוא מנכ"ל מרכז איין ראנד בישראל וממייסדי התנועה הליברלית החדשה

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו