תהום אידיאולוגית עמוקה פעורה בין ההכרזה של מנחם בגין "יש שופטים בירושלים" לבין הקריקטורה הגסה שפירסם השבוע פעיל ליכוד, ובמרכזה ראשו של שר הביטחון בתוך כוונת של רובה. זה לא רק הסגנון, זו השקפת העולם.
את האמירה המפורסמת השמיע בגין לאחר ההחלטה להכשיר את ההתנחלות בבית אל, החלטה שהיתה, כמובן, נכונה בעיניו. אבל זאת היתה השקפת עולמו על חשיבות מערכת המשפט גם כשפסקה החלטות שעליהן חלק. "ובמדינתנו פנימה יהיה הצדק השליט העליון, השליט גם על שליטיה", אמר, "חייב העם...לקבוע את זכויותיו גם מול בית הנבחרים, לבל יוכל הרוב שבו, המשרת את השלטון יותר משהוא מפקח עליו, לשלול את הזכויות הללו. את זאת אפשר להשיג רק בדרך של 'עליונות המשפט'".
עליונות המשפט שעליה כתב בגין אין פירושה שאסור למתוח ביקורת על החלטות בית המשפט. מותר בהחלט. אבל את הביקורת יש לעשות בדרך מכבדת ומכובדת, ובעיקר - לציית להחלטות גם כשהן נראות שגויות. מותר לחשוב שההצהרות של ראשי מערכת הביטחון נגד החייל שירה במחבל הפצוע בחברון היו פזיזות ואפילו מזיקות, ושהן פגעו בזכותו של החייל למשפט הוגן. אבל ההתקפות הגסות והפרועות על שר הביטחון ועל הרמטכ"ל חצו קווים אדומים והביאו את השיח הציבורי למקומות שאסור לו להיות בהם.
באותה מידה אפשר גם לומר שהחלטת בית המשפט העליון לעכב את אישור מתווה הגז בגלל סעיף היציבות מוטעית וגורמת נזק קשה למשק ותשאיר את הגז באדמה. אבל באותה נשימה יש להוסיף כי את ההחלטה השגויה חובה לכבד.
ההכרה בעליונות המשפט אין פירושה הסכמה שהשופטים תמיד צודקים, אלא הכרה בכך שהם לעולם השופטים, גם כשהם טועים. את ההשקפה הזאת הבינו כבר חכמינו: "הווה מתפלל בשלומה של מלכות, שאלמלא מוראה, איש את רעהו חיים בלעו". יש צורך בקביעת היררכיה, יש צורך בציות לסמכות מכרעת כדי למנוע אנרכיה מהסוג שאליו אנחנו קרובים כעת.
ידוע גם המעשה ברבן גמליאל הנשיא, שרבי יהושע, החכם הגדול בתקופתו, חלק עליו בעניין מועד קידוש החודש. ציווה עליו רבן גמליאל לבוא אליו ליבנה "במקלו ובתרמילו" ביום שחל להיות בו לפי חשבונו יום הכיפורים. רבי יהושע נכנע ובא לפני הנשיא, אף שהיה משוכנע שהוא מחלל את קדושת יום הכיפורים. ומספרת המשנה: "עָמַד רַבָּן גַּמְלִיאֵל וּנְשָׁקוֹ עַל רֹאשׁוֹ. אָמַר לוֹ: בֹּא בְשָׁלוֹם, רַבִּי וְתַלְמִידִי! רַבִּי בְחָכְמָה, וְתַלְמִידִי שֶׁקִּבַּלְתָּ אֶת דְּבָרָי".
הסיפור המאלף הזה מעיד עד כמה חשובה עליונות המשפט ועד כמה היא חיונית. גם כשרבן גמליאל טועה, הוא עדיין הנשיא ואת הכרעותיו חובה לכבד - גם אם אפשר לחלוק ולבקר.
ואם נחזור לימינו אלה, גם אם בית המשפט טועה וגם אם מפקדי הצבא טועים, הם עדיין השופטים והמפקדים ויש לכבד אותם ולציית להם. גילויי הביקורת וביטויי השנאה בציבור, ובכלל זה במחנה הליכוד, אינם פוגעים רק ברוח הליכוד אלא מסכנים גם את הלכידות ומערערים את הבסיס שעליו חיים כאן כולנו, ימין ושמאל, דתיים ושאינם דתיים.
הכותב הוא ראש המועצה האזורית מרחבים, חבר מרכז הליכוד, חבר מזכירות הליכוד והליכוד העולמיטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו