היום (שני) הכנסת תצביע בקריאה השנייה והשלישית על החוק לציון יום העלייה. אישור החוק חותם את אחד התהליכים המרתקים בחברה הישראלית, שכבר שינה וממשיך לשנות את מערכת היחסים בין ציבור העולים - לוותיקים, ובין מדינת ישראל - ליהדות התפוצות.
ראשית, הצעת חוק זו נולדה כיוזמה של קבוצת עולים יוצאי מדינות שונות, שזיהו את הצורך להדגיש את חשיבות העלייה למדינת ישראל ולחברה הישראלית כמעשה ציוני אידיאולוגי טהור. לראשונה קבוצה של עולים דרשה לתת את הכבוד הראוי למהות הערכית והלאומית של העלייה - מעבר לדרישות תקציביות לסיוע לעולים הנזקקים (ויש רבים כאלה) ולסגירת פערים חברתיים.
היוזמה מהווה שינוי דרמטי ביחס של העולים למקומם ותפקידם בחיי החברה הישראלית, ורצון לפעול ככוח חברתי פעיל אבל משולב בחברה הישראלית ולא כהתארגנות מתבדלת. יש שלב בתהליך הקליטה, בו עולה מתחיל להרגיש בישראל בבית, ורואה עצמו כחלק בלתי נפרד מהחברה הישראלית (יש כאלה שמרגישים כך מהיום הראשון, ויש שגם אחרי עשרים שנה עדיין לא "התחברו לרעיון"). ציון יום העלייה – כיוזמת העולים שאושרה על ידי כלל נבחרי הציבור בחקיקה של הכנסת - מבטא את חשיבות המעבר התודעתי הזה. גם עבור העולים, אך לא פחות גם בעבור החברה הישראלית הקולטת עלייה.
שנית, החוק קובע שמדינת ישראל כולה, שמקיימת קיבוץ גלויות ומשקיעה משאבים אדירים במשימה זו, יכולה גם להיות גאה בתוצאות ולציין אותן בחגיגיות. ח"כ מיקי זהר, בן למשפחת עולים, שהגיש את הצעת החוק והוביל אותה דרך כל תהליך ההכנה לאישור, הוא הוכחה לכך. יחד איתו קידמו את ההצעה נציגי מפלגות מהקואליציה ומהאופוזיציה – אברהם נגוסה מהליכוד, רוברט אילטוב מישראל ביתנו, מייקל אורן מכולנו, חיליק בר מהעבודה, וחברי כנסת נוספים. הרי בסופו של דבר כולנו עולים בדור ראשון, שני או שלישי (מעטים יכולים לספור יותר מארבע דורות אחורה שנולדו בארץ ישראל), ותחושת השייכות לתהליך ההתחדשות הלאומית, כאן בארצנו, מוכרת לכולנו היטב.מזמן פרצנו את הגבולות של ההתבצרות המלאכותית בתוך עדות המקור שלנו ולאט אך בטוח הופכים לעם ישראל אחד. זה לא יושלם מחר, ולא מחרתיים, אבל בסוף זה יקרה. וציון ים העלייה נועד להזכיר לדורות הבאים את המקורות, את הדרכים, את הקשיים – ואת ההישגים של הגעת התפוצות הביתה, והתמזגותן בעם ישראל החדש-ישן.
התופעה השלישית שמצאה את ביטויה בחוק לציון יום העלייה – היא שינוי היסטורי שחל במערכת היחסים של ישראל עם יהדות התפוצות. מקבוצת חלוצים שברחו מבית הוריהם לקצה העולם, למדבר ולמלחמות, מדינת ישראל הפכה למרכז ולמוקד החיים הלאומיים. התרומות הכספיות של הקהילות המרוחקות עדיין חשובות למוסדות ולארגונים רבים בישראל, ויחד עם זאת היא בעצמה משקיעה משאבים הולכים וגדלים בתפוצות, בכל התחומים של חיי הקהילה שם. המאבק בהתבוללות, הסיוע לקהילות במצוקה, התמודדות עם אנטישמיות ונושאים רבים אחרים מיצבו את ישראל כגורם הפעיל, האחראי והמשפיע על שגרת החיים בקהילות רבות. וזה מתבטא בגידול במספר העולים המגיעים מקהילות אלה. הרי רובם מבינים – ומודים – שבית לאומי יש רק אחד, והמאפיין המרכזי של הגלות הוא זמניותה.
ציון יום העלייה חשוב הן לעולים והן לחברה הישראלית הוותיקה. ובאותה מידה זה עוד גשר ליהדות התפוצות. יום זה יצוין בתפוצות יחד עם מועדי ישראל אחרים, דבר שהופך יהודי ממוסקבה וממיאמי לשותפים פעילים למפעל הציוני, ומחזק את תחושת השייכות הלאומית. חזרת עם ישראל לארץ ישראל, ובניית בית לאומי איתן בה - שדלתותיו פתוחות לכל מי שעדיין נמצא בדרכו לכאן – זאת המהות של הציונות. לשון הצעת החוק, שקובעת את ציון יום העלייה בז' בחשוון, יום בו אברהם אבינו יצא מחרן לארץ ישראל, מזכירה גם את י' בניסן, בו יהושע בן נון הוביל את עם ישראל לארצנו לאחר יציאת מצרים. רבות היו – ועודן קיימות – גלויות של עם ישראל. אבל לאורך כל ההיסטוריה הגיאוגרפית שלנו שמרנו על אמונתנו שנחזור הביתה. ודבקות במשימה זו ראויה לציון ביום חגיגי מיוחד בשנה.
הכותב הוא יו"ר ליכוד-רוסיה, מסורב עלייה ופעיל עלייה בבריה"מ לשעבר
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
