שנים השתנה עולמי הספרותי. הייתי אז בהריון ראשון ולידי הגיע עותק לבן של הספר "שירה". הקריאה בספר שינתה במידה רבה את עולמי הספרותי. כתיבתו של ש"י עגנון, גדול הסופרים העבריים, היתה צרובה אצלי עד אז בתקופת בחינות הבגרות והיו לא מעט שרידים פוסט־טראומטיים לקלף. שפתו הייחודית והאקלקטית של עגנון השמורה לו בלבד, ודמותה החזקה והאניגמטית של האחות שירה, כבשו אט־אט את ליבי. לבתי שנולדה מעט לאחר מכן קראתי בשמה.
החודש מציינים בישראל ובשאר העולם 50 שנה לזכייתו של עגנון בפרס נובל לספרות - פרס אשר שום סופר ישראלי לא זכה בו לפניו ואחריו.
ש"י עגנון היה אדם דתי, חובש כיפה, אשר התגורר עשרות שנים בירושלים. הוא היה איש רוח, הקפיד בשמירת השבת ואף נמנה עם התומכים ברעיון ארץ ישראל השלמה. בימים אלו עוברת הציונות הדתית, שעימה נמנה עגנון, טלטלה מוסרית־ציבורית הבאה לידי ביטוי בין השאר בשורה ארוכה של מקרים שבהם בכירים ומנהיגי דעת קהל שנמנים עם ציבור זה מואשמים באירועים של פגיעה מינית; פרשת הרב מוטי אלון, דוידי פרל ראש מועצת גוש עציון לשעבר, והחשדות נגד גיל שפר וכמובן אופק בוכריס, הם רק חלק מהמקרים אשר פורסמו. מעניינת המחשבה כיצד היה תופס עגנון את מצבו הנוכחי של המגזר שאליו השתייך.
עגנון הירבה בסיפוריו לעסוק ולכתוב על נשים. לא מעט מספריו מוקדשים לנשים וקרויים בשמות של נשים ("תהילה", "בדמי ימיה", "אסתרליין יקירתי",
"שירה" ועוד), עד כי לעיתים נדמה כי כתיבתו היא "נשית" במהותה. אשתו אסתר נהגה להדפיס את כתביו ובתו אמונה ערכה חלק מכתביו הנותרים אחרי מותו. על נשים והגות פמיניסטית ביצירתו של עגנון נכתבו עבודות אקדמיות רבות וניכר כי נשים הירבו להעסיק אותו בחיים המציאותיים והספרותיים. גם אם היא מאופקת, עגנון לא חשש מארוטיקה והיא מופיעה בלא מעט מסיפוריו. יחסו הספרותי לנשים היה מורכב, כמו תחומים אחרים בכתיבתו, אך לנצח היה מכבד.
יש להניח כי עגנון היה מסתייג עמוקות מהתנהגויות אלו המקלפות לא מעט מסיכות בציבור הדתי, כמו גם מתהליכים פוליטיים אחרים שעוברים בימינו על הציונות הדתית.
ועוד מחשבה לעת סיום. כתיבתו הסבוכה של עגנון נחשפת לתלמידי התיכון במשורה במהלך תקופת הבגרויות. רבים מהם זוכרים זאת כחוויית קריאה קשה ומסורבלת, ובכך נוטשים את מה שיכול להפוך לפלא ספרותי ותרבותי. מעטים זוכים לעדנה מחודשת ומגיעים לכתבי עגנון בהמשך חייהם עם יכולות בוגרות ומפותחות יותר.
בימים שבהם הסמארטפונים והרשתות החברתיות שולטים בתודעת הפנאי של בני ובנות הנוער, חשוב להנגיש את מפעלו של עגנון לדור הצעיר בדרך יצירתית ומעשירה יותר ממה שנעשה כיום. כתבי עגנון הם בחזקת "תמול שלשום" למען המחר. מדובר בנכס צאן ברזל תרבותי חשוב מאין כמוהו, ויש לעשות כל מה שאפשר כדי לשמור עליהם ולהחדירם לדורות הבאים.
הכותבת היא עיתונאית ודוקטורנטית למשפטים ולתקשורת באוניברסיטת בר־אילן ומרצה במרכז הבינתחומי הרצליה