כשאנחנו מניחים תינוק שהרגע נולד בתוך מיטת תינוק העצומה ממידותיו, תמיד נמצא אותו אחרי כמה שעות שינה (בהנחה שהיו כאלה) דבוק לאחת הדפנות, או במקרה חירום - בתוך איזה צעצוע שהיה מונח שם. אם יצא לכם אי פעם לישון במיטה כשמזדחל אליה ילד, אתם יודעים טוב מאוד איך זה נגמר: האיברים שלהם ייתקעו לכם באף במקרה הטוב.
ילדים אוהבים וזקוקים להרגיש את הגבולות שלהם. כשהם תינוקות - הם צריכים להבין איפה הגוף שלהם נגמר, כשהם ילדים - הם צריכים להבין איפה הגוף של ההורים מתחיל, כשהם גדלים והופכים לנערות ונערים - הם צריכים להרגיש בגוף ובנפש איפה נמצאים הגבולות של עצמם וסביבתם.
כשאנחנו שולחים אותם לתנועת נוער, אנחנו נותנים להם להרגיש את הגבול, לבדוק אותו ולהבין את עצמם טוב יותר. הם נפגשים עם ילדים שאולי לא לומדים איתם באותו בית הספר, ולפעמים מתרבות שונה לחלוטין. הם חווים חוויות עם מדריכים שגדולים מהם לא בהרבה, ובהמשך גדלים להיות מדריכים או בעלי תפקידים אחרים בעצמם. הם חווים שיגרה וגם יציאה מחוץ לשיגרה, הם חושבים ביחד ויוצרים ביחד, בלי מבוגר מעולם המבוגרים, הכל פירות שלהם. כשהם מקבלים תפקיד בתנועה, הם הופכים מנוער קליל לבעלי אחריות של ממש. הם מקבלים הזדמנות פז להיות מובילים במקום מובלים, ומצליחים להגיע, לפעמים לראשונה, לתחושה עמוקה של מימוש רצונות וחלומות.
ולפעמים הם טועים ובודקים אם הם הגיעו ל"קצה של המיטה". הם יכולים לעשות טעויות של ילדים גם כשהם כבר נראים בוגרים לגמרי, בדיוק כמונו, אגב. הם עלולים להשאיר בטעות בסניף צינור מים פתוח כל הלילה ולגרום לנזק סביבתי, והם צריכים ללמוד להתמודד עם הטעות הזו שלהם. הם עלולים לעשות שטויות של ילדים גם כשהם כבר לא, או לפגוע בדמות שעומדת בראש הסניף, בלי להתכוון כמובן, וצריכים ללמוד להתמודד עם התוצאות ועם כאבי הלב.
אבל הם שצריכים להתמודד. לא אנחנו. אנחנו שם כדי לעזור ולחבק ולהכווין, אבל ההתמודדות היא שלהם. כל כך הרבה פעמים אנחנו שוכחים שלפעמים צריך להעביר להם את מלוא האחריות, ושהדרך הכי טובה לגדל את הילדים היא לתת להם להתנסות, ולתת להם לטעות, ולתת להם לדבר מול הגורמים "מהעולם האמיתי", ולפתור את הבעיות שהם יצרו - בעצמם.
הכי אינטואיטיבי עבורנו זה "ללמד אותם" ו"להסביר להם" ו"לעשות עבורם". אבל זו לא הדרך. אם אנחנו רוצים לתת להם לגדול, אנחנו צריכים לתת להם לעשות את זה בידיים וברגליים שלהם. אנחנו צריכים לתת להם לנוע במרחב, להתנגש בקירות בעצמם ולהבין את הגבולות שלהם. בתנועת הנוער הם עושים את זה, שמחים בזה ופורחים בתוך זה.
מחר בערב תתכנס "שבת ארגון" - שבת התנועה של בני עקיבא. הילדים לא יהיו בבית כל השבת, ובחמש הדקות שכן נצליח לראות אותם, לא נצליח לשמוע אותם - הם יהיו צרודים ומאושרים עם אנרגיות בשמיים. "וליבי מבקש תהיה נשמר/ תהיה אהוב וקרוב/ ותמיד תלך בשדות של אמת/ בשדות של שמחה ויופי" (אביתר בנאי).
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו