החלטת ועדת השחרורים בעניין נשיא המדינה לשעבר קצב התפרסמה אתמול בעיתוי קשה במיוחד לנשים במדינת ישראל.
בשלושה מוקדי כוח משמעותיים במדינה התגלו גברים שהטרידו באופן סדרתי נשים שהיו כפופות להם. קצב מבית הנשיא ומכהונתו כשר, אופק בוכריס ממרום דרגותיו הצבאיות וניסן סלומינסקי, שהישעה את עצמו מראשות ועדת החוקה של הכנסת בעקבות החשדות שהופנו נגדו.
בוכריס הודה באשמה במסגרת הסדר טיעון וחמק מענישה משמעותית. קצב, המצויד בכל ההמלצות הנכונות, זכה לקיצור עונשו, ואילו חבר הכנסת סלומינסקי נהנה לפי שעה מהחשש שאחז בקורבנותיו (לכאורה), שפוחדות להגיש תלונה.
מבחינה משפטית כל אחת מההחלטות סבירה, אך במישור הציבורי־מוסרי התמונה שונה לחלוטין. שוב התברר, לצערי, כי אין מקום אחד שבו נשים יכולות להיות מוגנות ובטוחות. אין דרך אחרת בעיניי לראות את הדברים.
בכל אחד מהמקרים הללו אותם הגברים לא רק שתקפו והטרידו, אלא גם דאגו להשמיץ (באמצעות מקורבים) את המתלוננות. הנזק של התנהגות זו גדול לא פחות מהפגיעה המינית עצמה, משום שהיא מרחיקה מתלוננות נוספות מלהגיש תלונה על תקיפה מינית של גברים בעמדות בכירות.
כדי להבהיר כי דמן של נשים אינו הפקר וכדי למנוע את המטרידים הבאים מלפגוע בנשים, החברה הישראלית חייבת להתגייס כדי לחזק את המתלוננות ולהוקיע את התוקפים.
אנו קוראות לפרקליטות לערער על ההחלטה בעניין קצב, לביה"ד הצבאי להחמיר בעונשו של בוכריס (יותר מהעונש שנקבע בהסדר הטיעון) וליו"ר הכנסת לפעול על פי החוק למניעת הטרדה מינית ולפתוח בבירור בעניין סלומינסקי (למרות העובדה שאין עדיין תלונות).
רק מדיניות ברורה, קשה וחד־משמעית כלפי עברייני מין ומטרידים תחזיר את אמונן של הנשים במוסדות המדינה ובמערכות אכיפת החוק ותבהיר שאסור לפגוע בנשים בצבא, בממשלה, בבית המחוקקים ובכל מקום אחר.
הכותבת היא יו"ר נעמתטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו