קל לנו להקל ראש בהחלטה של צעיר חרדי להתגייס לצה"ל, אבל החלטה זו יכולה להיות גורלית
ועלולה לגרום לנתק בינו לבין הקהילה, ואף בני משפחתו. לעיתים הצעיר החרדי מקבל לבדו את ההחלטה, שסופה אינו צפוי, ויש חיילים אשר ברגע בחירתם בצבא מוותרים למעשה על קשר משפחתי, שכן אם בני המשפחה יישארו עימם בקשר תוקיע אותם הקהילה מהמוסדות, מהייחוס וכן מעסקי השידוכים. גם אם זה לא יגרום לתגובה כה קיצונית, עצם הצורך להתגונן (לפעמים אפילו פיזית) מעמיד כל חייל חרדי במקום של גבורה בעיניי.
בעקבות ההחלטה להתגייס החייל החרדי מחליף את הרב - שכל חייו חינכו אותו שרק לו מצייתים - ב"רב" חדש, מפקד שפתאום שולט באופן מוחלט על חייו. גם אם צה"ל מתאים את השירות לצרכים הדתיים של אותו חייל חרדי, ההחלטה להחליף בין הרב למפקד היא הפיכת סדרי עולם.
על רקע הוויכוח הלאומי ארוך השנים ודרישת החברה לשוויון בנטל, היה סביר להניח שכל חרדי המתגייס היה נהנה מגיבוי מלא. בייחוד כאשר אנחנו בעידן פוסט־לפיד, עם ממשלה שכוללת את המפלגות החרדיות, שתיקנה והעבירה חוק גיוס משופר - היה מצופה שממשלה כזו תיתן תמיכה מלאה למשרתים החרדים.
ולמרות הכל זה לא קורה.
בתקופה האחרונה הציבור נחשף להתנכלויות לחיילים החרדים, שהגיעו לשיא בקמפיין שיימינג ברשת הפוגע בחיילים חרדים, כאשר חלקם עדיין מסתירים את עצם התגייסותם לצה"ל ועכשיו מתמודדים מול לחץ חברתי כבד. ראינו בשבוע שעבר חסימות כבישים והתנהגות אלימה מצד קבוצה חרדית קיצונית, שלא חדלה מלגדף את כוחות הביטחון בכלל וחיילים חרדים בפרט.
חשוב להבין שחסימת הכבישים היא מחאה אלימה המופנית פנימה אל תוך החברה החרדית, כנגד המנהיגות הליטאית. המלחמה בתוך העולם החרדי היא גם אידיאולוגית, אבל אי אפשר לנתק זאת מהמאבק על ההנהגה. אמנם הפלג הקיצוני הזה מונה פחות מ־10 אחוזים מהחרדים, אבל השפעתו ברחוב החרדי גדולה מכמות חסידיו. בחברה המושתתת על ציות מוחלט לגדולי הדור, יש לומר שמאבק הפלג הירושלמי דווקא מכרסם במנהיגות הרבנית המרכזית, ולא משנה אם זה מסיבות אידיאולוגיות או פוליטיות.
ואיך זה משפיע על אותו חייל חרדי שנאלץ להחליף בגדים בדרך הביתה מהבסיס? בגלל לחץ הקיצונים כל המערכת החרדית עומדת דום מול ההתקפות על החיילים החרדים, כדי לא להיראות "ציוניים" מדי. זאת ועוד, מסיבות שטרם פוענחו, רשויות המדינה אינן עושות די על מנת להגן על אותם חיילים.
אני מצדיע לכל מתגייס. עבור כל אחד זו הקרבה למען הכלל. אני מצדיע עוד יותר לחיילים החרדים, מיעוט בתוך החברה שלהם, המקריבים לעיתים את מקומם בה ומתמודדים עם מציאות חברתית ודתית מאתגרת ומורכבת.
הם משרתים את כולנו, ומגיע להם לשרת בבטחה גם מול האויב וגם בחזרה הביתה. כל עוד המדינה לא מממשת את חובתה כלפיהם, זה לא יהיה מופרז להכריז על פשיטת רגל מוסרית, לא רק של הקיצונים שתוקפים אותם, אלא של כל אחת ואחד מאיתנו.
הכותב הוא יו"ר ארגון גשר לקידום חיים משותפים בחברה הישראליתטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו