ישראל ושקר האפרטהייד

אין שקר גדול יותר מהשקר הגורס כי ישראל היא מדינת אפרטהייד. ובכל זאת השקר הנפשע הזה יופץ השבוע על-ידי פעילים אנטי ישראליים בקמפוסים שונים ברחבי העולם. על כל ישראלי להילחם כנגד סוג כזה של השמצות, שמחליש את מעמדה של ישראל בזירה הדיפלומטית הבינלאומית, שהרי לחץ בינלאומי היה אחד מהגורמים המשמעותיים שדחפו להפלת המשטר הקודם בדרום אפריקה.

מעבר לכך, להאשים את ישראל במדיניות אפרטהייד פירושה לבזות את קרבנות האפרטהייד האמיתי – הגברים, הנשים והילדים של דרום אפריקה, אשר נרמסו מאות בשנים תחת קולוניאליזם יהיר וחסר נשמה והמשיכו לסבול עשורים נוספים ממדיניות ברוטלית של עליונות גזעית, דיכוי והפרדה שנחקקו על-ידי המפלגה הלאומית. תחת משטר האפרטהייד שכונות המגורים והתעסוקה חולקו בחוק לפי גזע; תעודות הזהות כללו סעיף ״גזע״, ושחורים חויבו לשאת דרכון מיוחד שאפשר שליטה בתנועתם ובחייהם; היה אסור בחוק לקיים נישואים בין לבנים לשחורים; אסור היה לשחורים להצביע בבחירות הכלליות; אזרחים שחורים לא יכלו להתאשפז באותם בתי-חולים; ללמוד באותם בתי-ספר; לנסוע באותם אוטובוסים; לרחוץ באותם החופים; לשבת באותם ספסלי ישיבה או אפילו ללכת לאותם שירותים ציבוריים כמו האוכלוסייה הלבנה.

האם בישראל קיים משהו מכל זה בין אזרחי המדינה השונים? ההפך המוחלט – ישראל היא דמוקרטיה משגשגת בה אזרחיה היהודים והלא יהודים שווים בפני החוק מבחינה פוליטית, חברתית ואישית. יתרה על כן, מתוך מליון ומשהו אזרחיה הערבים חלקם נושאים במשרות בכירות בבית המשפט העליון, כנסת ישראל ובממשל הישראלי. אם יש בכלל אפרטהייד במזרח-התיכון הוא לא נמצא בישראל, אלא במדינות ערב השונות בהן יהודים, נוצרים ונשים מקבלים יחס של אזרחים דרג ב׳ ונשללות מהם זכויות אדם רבות.

גם הטענה כאילו ישנה מדיניות אפרטהייד כלפי האוכלוסייה באזורים יהודה, שומרון ועזה אינה נכונה. נכון אמנם שמאז תפיסת השטח בעקבות מלחמת ששת הימים מעמד השטח היה ונשאר עמום, ואולם פשוט לא נכון לדבר על ״כיבוש״, אשר מניח כאילו התקיימה מעולם ישות פלסטינית בשטחים אלו. לפני 1967 יהודה ושומרון נשלטה על-ידי ירדן ועזה על-ידי מצרים. מעולם בהיסטוריה האנושית לא הייתה מדינה פלסטינית, אך מדינת ישראל היא הריבונות היהודית השלישית על אותה הטריטוריה, במרחק של 3,200 שנה מזו הראשונה. לכל היותר ניתן לומר ששאלת הגבולות של ישראל נמצאת בדיון מתמשך. 

למרבה הצער, העשור האחרון הוכיח סופית כי נכון לעתה, לדיון זה רק צד אחד - ישראל. חוסר רצונם של הפלסטינים להיות צד שני ניכר בסירובם העיקש להגיע לכל צורה של הסכם, סירוב מתמשך שהגיע לשיא עם  יאסר ערפאת שדחה את ההצעה הנדיבה של אהוד ברק בקמפ דיוויד והבחירה בחמאס ובדרך הטרור לאחר עזיבת ישראל את רצועת עזה. נוכח אלו, הטענות של מאשימי ישראל כאילו המחסומים וגדר ההפרדה הם סימן לאפרטהייד עומדות מיותמות. הזכות להגנה עצמית, לקיום ולחיים היא זכות טבעית וברורה עבור כל מדינה בעולם ואין בינה ובין אפרטהייד דבר וחצי דבר.

אם אפשר להקביל באופן כלשהו את ישראל למקרה הדרום אפריקאי, אזי ישראל תהיה משולה לקונגרס האפריקאי הלאומי, שאולץ להיגרר לעימות אלים כיוון שלא היה לו פרטנר לשלום. מאותו רגע שהמפלגה הלאומית הביעה רצון כן לשבת למשא ומתן, נפתרה הבעיה. כשהעולם הערבי יושיט את ידו לשלום בכנות, ישראל תהיה שם. הבה נישא תפילה שזה יקרה בקרוב בכדי שהסבל והאומללות לכל יוכלו להיפסק לאלתר.

הכותב הינו הרב הראשי של דרום אפריקה

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו