לחזור להאמין בעצמנו

מתקפת הפתע הרצחנית של ארגון חמאס ב־7 באוקטובר נפלה עלינו כרעם ביום בהיר, וערערה את תחושת הביטחון והעוצמה שחשנו ערב האסון - כבודדים וכחברה. אכן, רבים בקרבנו חשים כי נפלנו באחת מאיגרא רמה לבירא עמיקתא - מתחושה של כוח ועוצמה למציאות של חולשה ואובדן דרך.

טבען של מתקפות פתע, ובוודאי מתקפה רצחנית כמו זו שנחתה על ראשינו, שהן מטילות אימה, מוציאות משיווי משקל ואף משתקות. זו היתה בלא ספק אחת המטרות של ראשי החמאס כשהגו ותכננו את המתקפה, ובמיוחד את מעשי הטבח והחטיפה של אזרחים, נשים וילדים.

העובדה שמתקפת חמאס הציתה אש לאורך הגבולות בחזית רחבה, החל בגבול הצפון בלבנון, עבור לסוריה, לעיראק וכלה בתימן, יש בה כדי לתרום לחשש ופחד.

ישראל מוצאת את עצמה בפני אתגר מורכב, ורבים אף תופסים אותו, בשל הטראומה שעברנו, כמורכב ביותר מאז הקמתה.

כל זה מובן וטבעי, ואין ספק כי כאב הלב ותחושת השבר וגם זיכרון הנרצחים והחללים בקרב, כמו גם התפילה לשלום החטופים ולשובם במהרה למשפחותיהם ולבתיהם, ימשיכו ללוות ולהנחות אותנו לעוד תקופה ארוכה.

אבל דרכן של סופות וסערות שהן חולפות. ולאחר שישקע האבק, תתבררנה כמה עובדות יסוד שלא רק שלא התערערו במהלך עשרת השבועות האחרונים, אלא דומה שהתחזקו.

בהיסטוריה ישנן דוגמאות רבות למתקפות פתע שהביאו לקריסתה של מערכת שהיתה רקובה וכושלת מן היסוד. דוגמה לכך היא מתקפת הפתע הגרמנית על צרפת באביב 1940, שחשפה את חולשות היסוד והריקבון של המדינה ושל החברה הצרפתית, שאכן קרסו בתוך ימים בודדים.

מנגד, ישנן דוגמאות אחרות, שבהן המתקפה חשפה מחדל וכשל בלתי נסלחים, אבל נקודתיים, של מערכת מתפקדת ואיתנה. כך, למשל, איש לא יחלוק כי פיגועי 11 בספטמבר היוו כשל מודיעיני ומבצעי נורא, אבל איש גם לא יחלוק על כך שארצות הברית היתה ונותרה מעצמה עולמית שהתעשתה במהירות וגם היכתה בחזרה.

אמת, קרה לנו אסון שכמותו לא ידענו מאז הקמתה של ישראל. אבל בחלוף הימים והשבועות, שב ומוכח חוסנה של החברה הישראלית ומתבררות גם העוצמות הטמונות בנו.

האזרחים מן השורה מתגייסים במופע מרהיב של אזרחות למופת, וגם צה"ל מתפקד היטב ומוכיח כי בתחזיות הקודרות בדבר כשירותו המבצעית הנמוכה לא היה ממש.

ולבד מכך - העולם, כך מתברר, בעדנו, והדברים אמורים ראשית דבר בארצות הברית, המעצמה החזקה והחשובה ביותר בעולם, ואף במרבית מדינות אירופה המעניקות גיבוי לישראל שכמותו לא זכינו לקבל מהן זה שנים.

ואף העולם הערבי, הבוחן אותנו לפי עוצמתנו וכוחנו, שומר על קשריו עימנו וממתין בקוצר רוח להכרעת חמאס על ידינו ולחידושו של תהליך השלום והנורמליזציה עימו.

דרכן של סופות וסערות שהן חולפות. ולאחר שישקע האבק, תתבררנה כמה עובדות יסוד שלא רק שלא התערערו במהלך עשרת השבועות האחרונים, אלא דומה שהתחזקו

המערכה שאותה התחלנו בנקודת פתיחה בלתי אפשרית, מתנהלת היטב ומחזקת את הדימוי ההרתעתי שלנו, ולראיה - הזהירות המופלגת שמגלים אויבינו מצפון וממזרח.

המערכה גם עתידה להוביל לחיסול חמאס ככוח שלטוני וצבאי ברצועה, ובכך היא תתרום לשרטוט מחודש של פניו של המזרח התיכון - מרחב שבו ישראל עודנה, וביתר שאת, מעצמה אזורית בעלת עוצמה, שהכל נזהרים ממנה ורבים גם רוצים בקרבתה.

אסור לשכוח את המכה שספגנו, את הקורבנות ואת החללים, ויש לתחקר את המחדל באופן נוקב ובלא פשרות ולהפיק ממנו את הלקחים הנדרשים. אבל גם אין סיבה לשקוע במרה שחורה. כוחנו עימנו, ידידינו עימנו, ויחד ננצח ונוכל לאתגרים שעוד מצפים לנו.