הייתי נוכח בישיבה שבה "מתווה הכותל" הוצג בפני הנציגים החרדים. מסביב לשולחן העגול בחדר סיעת ש"ס בכנסת ישבו השרים דרעי וליצמן, ח"כ גפני, הרב רבינוביץ והיועמ"ש מנדלבליט. האחרון הניח בפני הנוכחים מפות ותרשימים ודיבר בלהט על המתווה המהפכני שעליו שקד רבות, זה שאמור להוציא את הערמונים מהאש.
הדיון התנהל בצילו של הפיל שעמד בחדר. בג"ץ. הנה הוא עומד אחר כותלנו. "אם לא נפעל מהר ונציג מתווה של רחבה נפרדת, נקבל על הראש חלוקה של הרחבה האורתודוקסית", רמז היועץ - והאיום נפל על אוזניים קשובות. מנדלבליט, איש הגון ורציני, פעל ממניעים טהורים. הנציגים כיבדו אותו והשיבו כי עליהם לעיין במתווה בכובד ראש.
כשהתפזרה הישיבה, צללו הנציגים לעומק העניין ואט־אט גילו את המסווה שמאחורי המתווה. מאחורי העזרה ה"שוויונית" והפוטוגנית במימון ממשלת ישראל, מסתתרת הפיכה דתית, לא פחות. זה לא הכותל, זו ההכרה. הרפורמים עתירי הממון, שנחלו מפלה בדעת הקהל הישראלי הנאמן למורשתו, שנואשו מהובלת תהליכים בדרך דמוקרטית מקובלת, מנסים לפלס את דרכם בדרך משפטית כוחנית, באצטלה של ערכי "שוויון".
זו מטרת העל ואליה הם חותרים במרץ. אם יצליחו לגעת באבני הכותל כ"זרם" יהודי מוכר במדינת ישראל, מכאן הם ישעטו קדימה לקבל נתח בגיורים, ברבנים, במועצות הדתיות, בכשרות, בנישואים ובגירושים ובכל שירותי הדת. להלן, זעזוע אמות הסיפים של כל היסודות המשותפים והעדינים שנבנו כאן בעמל במשך 70 שנה.
אל תלכו שבי אחר חיוכיהם הרחבים של ה"ידידים" מחו"ל וכיסיהם התפוחים. הכותל המערבי מעניין אותם כמו הבלורית של טראמפ. אלו שמחקו מסידורם את תפילת הדורות "ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים", אלו שמנסים להחניק כל זיק של יהדות אותנטית באמצעות הגחכת סמלי הדת ויצירת זהות מזויפת, אלו השותפים מלאים לארגוני החרמות ועוכרי ישראל, בוודאי לא כמהים לאיזו תפילה נעלה אל מול האבנים הקדושות. יש זאב מאחורי פני הכבשה בעלת הפעמון המוזהב. זאב הרסני, שאם רק נפתח לו סדק, יחולל חורבן רוחני וערכי שלא יותיר אבן על אבן מהמפעל הציוני.
אל תיתנו לזעקות השבר המלאכותיות לבלבל אתכם. גם את איומי "המשבר החמור עם יהודי התפוצות" שימו במקומם הנכון. הכותל המערבי פתוח לכל יהודי, בלי שום סלקציה, והוא ימשיך להיות כזה. הוא לא שייך ל"חרדים". הוא שייך לעם ישראל שערג אליו בכל הדורות והחסיר פעימה לקולו הנרגש של מוטה גור ב־1967.
האינטרס של כולנו הוא שכבודו ומעמדו היהודי־אותנטי יישמר. זו חובה של כולנו לא להפוך את שריד בית המקדש לתיאטרון נלעג של מופעי נשים עם תפילין וזירת התגוששות פוליטית. זהו המקום האחרון שנותר לנו כקונצנזוס של מקום קדוש ולב האומה. בואו נשמור עליו ככזה.
הכותב הוא מזכיר סיעת ש"ס בכנסת
