היום הם מסיימים ללמוד ומצטרפים לאחיהם הגדולים. עשרה חודשים חלקנו באחריות עם המורות והמורים וכמה נוח היה לצרף עוד "הורים" למשפחה. בית הספר היה הבית השני שלהם וכעת הם יזכו לחודשיים של חופש ולתשומת לב רבה יותר מאיתנו, ההורים.
יש כאלה בינינו שעבורם אלו החודשיים הקשים בשנה, "סיוט יולי־אוגוסט", מעין טבלת ייאוש מתמשכת שכל כולה למצוא "מה לעשות עם הילדים", עד שתבוא מערכת החינוך ותצילנו מידם. זה לא חייב להיות כך. זו יכולה להיות הזדמנות עבורנו ועבורם. את בית הספר, שהוא מקור לערכים ולמידע, כמו גם מסגרת מחייבת בבחינות ובעבודות, יכולים להחליף, ולו לחודשיים, "החיים עצמם". החברים והחברות, העשייה העצמאית, העבודה בקייטנות, השעמום וההתמודדות איתו, זמן למוזיקה, לנשום אוויר, לטייל או סתם להתבטל - כל אלו הם חלק חשוב מאוד בצמיחה שלהם.
אני נזכרת בחופשים שהיו לי: בים, באוכל, בריחות, בשירים ובטיולים. חופש גדול זה דגדוג בבטן שמעלה אינסוף חוויות מרגשות.
לא נשלה את עצמנו. הם לא יתנתקו לחלוטין מהמסכים, לא יתחילו בבת אחת לקרוא עשרות ספרים, הם גם ישתדלו לדחות את שיעורי הבית לרגע האחרון. אבל אני מקווה שימצאו זמן וחשק לקרוא ספר אחד או שניים, לחזק את תחושת הביטחון העצמי, לבלות ולהיות צעירים בכל מובן המילה. אנחנו, ההורים, כבר יודעים עד כמה חופש כזה הוא נדיר ומשמעותי וכמה חשוב לנצל אותו ולהפיק ממנו את המיטב.
ולצד ההתרגשות - יש גם דאגה. שבירת הגבולות ומתיחת החבל הטבעית יכולות להסתיים גם במפח נפש. הכותרות המלוות את הימים האחרונים - עלייה באלימות בין בני הנוער, השתייה המופרזת עד כדי סכנת חיים, הסיכון הנורא של תאונות הדרכים בקיץ, מקרי הטביעה בכנרת ובים, האלימות ברשתות החברתיות - לא נותנות מנוח. איך מחברים בין הרצון לשחרר לבין החרדה מפני הסכנות, הגירויים והפיתויים שאורבים להם דווקא בחודשיים הקרובים?
כאמא לארבעה ילדים, אני מאמינה שערכי החופש והעצמאות שהילד מפתח חשובים מאין כמותם, אבל חשובה לא פחות המשמעת העצמית והידיעה שלא הכל מותר. "החופש הגדול" הוא בית ספר בפני עצמו, הילדים לומדים גם בו המון, ובעיקר על עצמם.
ועצה אחת קטנה לעצמנו: בשבועות הקרובים, בעיקר בתום הקייטנות, כשאנחנו נהיה כבר בעיצומו של יום העבודה, הם רק יתעוררו. כשנלך לישון (אם נצליח) חלקם עוד יבלו. אפשר לגשר על הפער ולנצל את החופש לחיזוק הקשר המשפחתי. יום סרט, הליכה משותפת להצגה, ארוחת ערב מוקדמת או הזמנה לטיול על חוף הים לקראת שקיעה יכולים להפתיע גם אותנו, ההורים. זמן איכות זו לא מילה גסה. אלו ימים נדירים של התבגרות ושחרור מבחינתם, עם הזדמנות מבחינתנו ללמוד מעט על עולמם.
צאו לחופש, ילדים יקרים שלנו, תיהנו ותצברו חוויות מעשירות. תשמרו על עצמכם וגם אנחנו נשתדל מאוד לשמור עליכם. אל תהססו לפרוץ גבולות אבל תהיו ערים לסכנות שבמתיחתם יתר על המידה. והכי חשוב, חיזרו הביתה בשלום.
הכותבת היא אם לארבעה, סמנכ"לית ב"דנאל" המפעילה מסגרות חינוך מיוחד ולשעבר חברת ועדת החינוך של הכנסת
