תומריקו,
בזמן שעוד היית בבטן, באותם חודשים ארוכים שכל כך רצינו להכיר אותך סוף־סוף, אמא ואני מאוד השתעשענו בחיפושים אחרי שם בשבילך. כמובן שההצעות של אמא היו רציניות ושלי לא, אבל כשהיינו מעלים שם שפחות או יותר היה אופציה ראויה, הייתי מכניס אותו ל"דרגת שופט עליון" - או, במילים אחרות, האם השם המוצע יתאים למישהו שביום מן הימים יכהן כשופט בבית המשפט העליון.
ואז נולדת, ושינית את חיינו. ופתאום גדלת, וזחלת, ועמדת, והרשמת, ושיחקת. ושיחקת שאתה מבשל... כמה בישלת! כל מקום הפך למטבח מאולתר, כל צלחת הפכה לקרש חיתוך. מה הפלא שאמא ואני היינו בטוחים שתהיה שף.
ופתאום הפסקת לבשל והתחלת לבנות. ובנית... כמה בנית! כל דבר שנגעת הפך למבנה מרשים. קוביות, קשיות, ומה לא. מה הפלא שאמא ואני הבנו מייד שתהיה מהנדס.
ופתאום הפסקת לבנות, ועברת לשחק עם מטוסים. רק מטוסים. גדולים, קטנים, לבנים או צבעוניים - העיקר שלצעצוע יהיו כנפיים. ואם לא היו, אז הדבקת כנפיים. ואם לא היו כנפיים להדביק, אז דמיינת אותן. מה הפלא שאמא ואני הבנו מייד שתהיה טייס.
ואז הפסקת לשחק עם מטוסים, ועברת ל"יצירות" - נקרא לזה "אמנות תלת ממד" (כזאת שתופסת הרבה מקום בבית. הרבה. כי אם זה קטן, זה לא נחשב). ויצרת. כמה יצירות! כל ארגז מהסופר או מהירקן הפך לכלי תחבורה או לחללית או לבית. כל גליל נייר טואלט הפך לטלסקופ (מה הפלא שאמא ואני לא שוללים את האפשרות שתהיה נהג של משאית זבל, הרי אתה אוסף כל מה שנקלע לדרכך).
היום, חמוד שלנו, אתה עושה צעד חשוב מאוד בחיים שלך וחוצה בפעם הראשונה באופן רשמי את שער בית הספר.
אמא ואני מאחלים לך שתיהנה מכל רגע ותלמד ותתפתח, וביום מן הימים תהיה מי שאתה רוצה ומה שאתה רוצה - העיקר שתהיה מאושר. אם אתה תהיה מאושר, גם אנחנו נהיה מאושרים.
ואתה לא חייב להיות נשיא בית המשפט העליון. גם נשיא המדינה זה בסדר.
העיקר שתהיה קרוב אלינו. אגב, מבחינת המרחק, אמא ואני מוכנים להתפשר - גם הבניין ממול זה בסדר.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו