דאעש היכה שוב ברחבי העולם. בתוך ימים התרחשו פיגועים גדולים בברצלונה ודקירות בסיביר ובפינלנד ועוד כמה אירועים לא ברורים. הכותרות זועקות והפרשנים מסבירים עד כמה האירופאים לא יודעים להילחם בטרור, ויש אף הרואים את תחילת סופה של אירופה בגין אירועים אלה. עוד דוגמה לאובדן פרופורציה.
השם "דאעש" הוא שם אנכרוניסטי - ראשי תיבות של "המדינה האסלאמית בעיראק ובסוריה", אלא שמרכיבי ראשי התיבות הללו נמוגו או שהם נמצאים בשלבי סיום משפילים. "המדינה האסלאמית" חדלה מלהתקיים, אין היא שולטת כבר ברצף קרקעי ובמערכת אזרחית, היא בשלבי חיסול ברחבי המזרח התיכון, איבדה כמעט את כל מאחזיה בעיראק ובסוריה, ובמעט שנותר לה אנשיה נלחמים על חייהם. מעתה הארגון הוא גרסה של עוד ארגון טרור סוני, כמו אל־קאעידה, שיתרונו היחיד בכך שרבים מהמתנדבים שלחמו בשורותיו במזרח התיכון חזרו לארצות מוצאם וקל להם יותר לארגן ולבצע פעולות טרור מאשר לזרים.
נכון שהרעיון של הח'ליפות המוסלמית ימשיך להדהד בקרב מוסלמים רבים, אחרי שדאעש, כשהיה בשיא כוחו, הביא אותו למודעות. נכון שהסונים, המרגישים כי העולם כולו נגדם (בין השאר בגלל שיתוף הפעולה בין רוסיה לאיראן בסוריה והשלמתה של ארה"ב עם הניצחון השיעי־עלאווי בעיראק ובסוריה), יחפשו דרכי פעולה שונות כדי להביע את תסכולם, ודאעש יכול לתת להם סוג מסוים של תשובה - אבל בסך הכל דאעש הוא ארגון מובס. (שוב) התברר שצבאות סדירים חזקים, בשיתוף פעולה עם גורמים מקומיים נחושים, יכולים לנצח ארגון גרילה, גם אם לוחמיו נלהבים ומסורים עד מוות.
ברור מניתוח זה שהארגון ימשיך לנסות להוציא לפועל פעולות טרור בכל רחבי העולם. יניעו אותו גם חשבונות היסטוריים, למשל טענתו שספרד היא אדמה מוסלמית שנכבשה על ידי הקתולים בסוף המאה ה־15, אך הארגון יפעל היכן שיוכל, בכל מקום על פני הגלובוס. יכולתו תתבסס על תאים המאורגנים לאורך זמן, ואז הפעילות תהיה "איכותית" יותר, קרי עם פוטנציאל רצחני גדול יותר, אך גם על התגייסותם של יחידים ברשת, "הזאבים הבודדים" שפגיעתם רעה, אך הם מוגבלים באיכות הטרור שהם יכולים לייצר. לכן מגוחך לחשוב שאפשר להוריד את רמת הטרור העולמי לאפס. ישראל לא הצליחה לעשות זאת בירושלים, ואין שום סיבה לחשוב שמדינה אחרת תצליח יותר. אבל בשום פנים ואופן אין המסקנה ש"אין מה לעשות", משום שאפשר להפחית את כמות הטרור ואיכותו בצורה דרסטית אם מוכנים לשלם את המחיר הפוליטי והתרבותי. גם בלחימה בטרור עובד הכלל שלפיו "אין ארוחות חינם", וכדי להצליח יש להשקיע ולקחת סיכונים. והאמת היא שלעולם הצלחות לא מעטות בצמצום הטרור.
אתגר הזאב הבודד
שיפורים רבים כבר נעשו בעבר אך ברוב המדינות, ובעיקר באירופה, שבה יש גורמי טרור רבים יחסית, הדרך עוד ארוכה. קיימים שלושה תחומים שיש לטפל בהם כדי לקדם באופן משמעותי את היכולת להילחם בטרור: ראשית, לשנות את התפיסה המשפטית, ובעיקר להבין שהגישה לטרור כמו לאירוע מתחום הפלילים משחקת לידי גורמי הטרור. זה אמנם שינוי פוליטי ותרבותי גדול מאוד, אבל מעצרים מינהליים, הגדרת יעדי איסוף על פי מוצא ודת ויכולת לעצור לחקירה ואף להעניש גם מי שעוד לא ביצע את המעשה, מתוך הבנה שעצם גלגול רעיון הטרור הוא עבירה בת ענישה - הם שלושה שינויים גדולים ביותר אך הכרחיים. ביצוע השינויים הללו מותנה בנכונות הדרג המדיני לומר את האמת לעצמו ולאזרחים, אף על פי שיש בכך ויתור על חלק (קטן, יש להדגיש) מחופש הפרט.
המאמץ השני נדרש בתחום המודיעיני, תוך מיקוד המודיעין לקהילות הרלוונטיות. נראה שרבות כבר נעשה בתחום זה בשנים האחרונות, אך יש לשפר את שיתוף הפעולה בין מדינות ולאפשר חקירות אגרסיביות יותר על סמך חומר מודיעיני עוד בטרם בוצע פיגוע, כדי לקדם עוד יותר את יכולות המודיעין. יש לזכור כי גם איסוף טוב לא יכול למנוע את הופעתם של "זאבים בודדים", שפגיעתם רעה והם מהווים אתגר של ממש למערכות המודיעין, שמתקשות להתמודד איתם.
המאמץ השלישי הוא המורכב ביותר, עיקרו להביא לידי תגובות מהירות ואגרסיביות של האדם ברחוב בכל עת שהוא עד לפעילות טרור. לישראל יש יתרון ברור בתחום זה, כי רבים האזרחים בעלי נשק היכולים לפעול עוד בטרם הגיעה המשטרה ונאספו כוחות הביטחון. נשק בידי אזרחים הוא בבחינת חריג גדול בחלק גדול ממדינות העולם, ולכן קשה יהיה להביא בהן לתגובות מהירות של האזרח הפשוט, תגובות שיכולות להקטין את נזקי הטרור לאחר שהמרצחים כבר החלו בביצוע, בין שמדובר בסכינאים או בנהגים המשתמשים ברכב כנשק להרג המוני.
אירופה לא תשתנה
כאמור, כל האמצעים הללו לא יכולים ולא אמורים להביא לחיסולו המוחלט של הטרור, אך הם יכולים להקטין משמעותית את כמות הפעולות שגורמי הטרור יצליחו להוציא לפועל, וככל הנראה גם יקטינו את מידת רצחנותן של אותן פעולות. מדובר במאבק סיזיפי אינסופי, הכרחי אך מתיש מאוד. אין לטרור האסלאמי שום פתרון פלא, הוא נובע מתסכול היסטורי ותרבותי ששיפור כלכלי בחיי המהגרים לא ימנע אותו.
לאחר שישראל יצרה את התנאים ההכרחיים להפחתת עוצמת הטרור באביב 2002, עת השתלטה מחדש על יהודה ושומרון, הטרור ממשיך להתקיים על אש נמוכה יחסית (מספר האבדות ירד לאחוז אחד מכמות ההרוגים בשיא מסע הטרור!), אך הוא לא משנה באופן מהותי את אורחות חייהם של הישראלים.
גם הטרור של אל־קאעידה בספטמבר 2001 בניו יורק ובוושינגטון, אירוע הטרור הרצחני ביותר בהיסטוריה, השפיע בעיקר על נוהלי הטיסה אך לא על תרבותה הפוליטית של ארה"ב. אירופה לא שונה מבחינה זאת, גם היא לא תשתנה באופן משמעותי בגין הטרור. דווקא ההגירה ההמונית לאירופה ממדינות האסלאם יכולה להסתבר כאירוע שיכריע את גורלה, והתגובה לטרור דווקא מהווה גורם הבולם את היקף ההגירה, בעיקר כי רוב המפגעים הם מהגרים בדור ראשון או שני. צריך לקוות שאירופה תנקוט את כל האמצעים כדי להילחם בטרור, אך טעות היא לקוות שבשל הטרור תשנה היבשת את אופייה וגישתה לבעיות העולם, כולל את יחסה לישראל.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו