הפעם יהיה קל יותר לזכור את התאריך העברי: כמו תש"ח בתוספת עי"ן. 70 השנים שחלפו מאז קום המדינה גזלו מאיתנו את ישראליק הקטן מן הקריקטורות של דוש. כבר לא צעירים. כבר לא קטנים. כבר בלי צורך בחבילות מן הדודה באמריקה, כבר בלי כובע טמבל, אבל עם תחושת הישגיות שלא היתה אז, עם ביטחון עצמי (אולי מופרז) שחסר לנו אז. עם תוחלת חיים מעוררת קנאה, עם תפוקה מקומית גולמית לנפש המתחרה במפותחות שבמדינות תבל, עם תחושת אחריות לעולם היהודי כולו, בהיותנו הקהילה היהודית הגדולה בעולם. עם יצירתיות מתפרצת, שהפכה אותנו לאומת היי־טק, ועם פערים מחרידים בין מי שיש להם ומי שאין להם, בלי שהעושר מלמעלה מחלחל כראוי לעשירונים הנמוכים. בלי פתרון לסכסוך בינינו לבין שכנינו הקרובים ביותר, הפלשתינים, ובצל האפשרות המתקרבת והולכת להפוך מיעוט יהודי השולט ברוב שאיננו יהודי.
ואחרי כל זה, הנה מבחר חלקי של תקוות:
1. שנבין כי האינטרס הלאומי שלנו הוא להבטיח שישראל תהיה מדינה יהודית ודמוקרטית גם בעתיד הקרוב והרחוק. שנדע לנצל את המצב שבו הנשיא הפלשתיני מתנגד לאלימות, מעוניין בפתרון שתי המדינות, ומבין שכדי להגיע איתנו להסכם, על שני הצדדים לעשות פשרות. שנדע לנצל מצב שבו הממשל האמריקני מוכן לסייע לנו, ורואה לעצמו אתגר בסיום הסכסוך הישראלי־פלשתיני, ושבכנסת יש רוב לכל הסכם שלום שיובא על ידי הממשלה. שנדע לנצל את הקשר המשופר עם חלק ממנהיגי העולם הערבי, לא כדי להנציח את הסטטוס קוו אלא כדי לשנותו.
2. שנבטיח רוב יהודי בירושלים, לא על ידי מניפולציות בנוסח השארת השכונות הפלשתיניות תחת ריבונות (לכאורה) ישראלית אך מחוץ לשטחה המוניציפלי של העיר, אלא על ידי הפיכת השכונות הערביות לחלק מבירת המדינה הפלשתינית שתוקם בהסכם שלום.
3. שנצליח לשכנע את האמריקנים להגיע לסיכום עם הרוסים, שימנע את הפיכת סוריה למדינת חסות איראנית.
4. שנלמד את לקחי פרשת הר הבית, יולי 2017. שנבין כי מדובר בהליכה על קרח דק. שנבין כי כל שינוי בסטטוס קוו הרגיש, עלול לשחק לידי מי שרוצה להבעיר תבערות, ושאסור ששום ישיבת קבינט בנושאים כאלה תסתיים בכך שההחלטה הסופית תהיה בידי גורמי הביצוע.
5. שנבטיח את ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית לא על ידי חוקים לאומניים המנסים, באופן פתטי, להבטיח כאן מדינה יהודית גם באין רוב יהודי, אלא על ידי קביעת גבול ברור בינינו ובין שכנינו. שיטורפד חוק הלאום הגורם להרצל ולז'בוטינסקי להתהפך בקבריהם, שאינו משרת שום מטרה ציונית, וכל כולו גירוי יצרים ופגיעה במיעוט הערבי החי בתוכנו, והזכאי לשוויון זכויות מלא.
6. שייפסק גל החקיקה הסמכותני, ושלא נהפוך לחלק מן המועדון המאמין כי יש חיה כזו: דמוקרטיה לא ליברלית, המאפשרת לשלוט בפרלמנט ובבית המשפט, ובתביעה הכללית, ובביקורת המדינה, ולהכתיב לתקשורת, ולגייס את התרבות, ולהצר את חירויות המיעוטים, ולקבוע כי כל ביקורת על הממשלה היא ביקורת על המדינה ועל האינטרס הלאומי, ועדיין לטעון כי מדובר במדינה דמוקרטית, משום שאחת לכמה שנים נערכות בחירות, והרוב קובע מי ינהיג את המדינה.
וגם: שנסיים את הסכסוך. ישראלי ופלשתיני זה לצד זה במשחק כדורגל בגוש עציון // צילום: דודי ועקנין
7. ששומרי הסף לא ייבהלו מנאומים מתלהמים המציגים אותם כמי שמשרתים גורמים פוליטיים ומבקשים להחליף שלטון שלא בדרך של בחירות. שלא ייבהלו מהפגנות המציגות אותם כמשתפי פעולה עם שלטון הנחשד בפלילים, ויעשו את מלאכתם נאמנה.
8. שייבלמו מי שמבקשים לעלות על בית המשפט העליון עם D-9, ושאף האנשים המבקשים לעשות זאת יבינו מהי משמעות החיים במדינה שבה עולים עם בולדוזרים על בתי המשפט גם להם־עצמם, ברגע שבית המשפט נותר הגורם האחרון שעשוי להצילם משרירות לב ומהתעמרות.
9. שנשתחרר מתיקי ה־1000, ה־2000 וה־3000, שהחקירות יסתיימו, שמי שצריך לעמוד למשפט יעמוד למשפט, ושנתפנה לעסוק בעניינים הרציניים שעל סדר יומנו. יש למערכת המשפטית קצב משלה, ואין היא יכולה לפסוח על הליכים כדי לפנות את סדר היום לנושאים אחרים, אבל היא חייבת להחליט שבגלל ההשלכות על ניהול ענייני המדינה, מדובר כאן בעדיפות עליונה, גם אם קיימים תיקים חמורים ובוערים על שולחנה. עליה לעשות כל מאמץ כדי שהחקירה תתמצה מהר ככל האפשר, וכדי שתתקבל החלטה בשאלה אם יש בממצאיה כדי להצדיק כתבי אישום.
10. שלא נתנתק מיהודי התפוצות על ידי הרחקת הזרמים היהודיים הגדולים ביותר ואי הכרה בהם, ברבניהם ובאישוריהם. שנכיר בגיורים הנעשים בחו"ל ובנישואים הנערכים על ידי הזרמים היהודיים השונים בארץ, ושנשתחרר מן השליטה המוחלטת של האורתודוקסיה הדתית על חוקי האישות שלנו. אין זה מתפקידה של המדינה לחייב את האורתודוקסים להכיר בקונסרבטיבים וברפורמים. הם יוכלו להמשיך ולהחרימם, אבל המדינה היהודית היחידה בעולם אינה יכולה להרשות לעצמה שלא להכיר בזרמים הללו, ולהרחיק מעצמה מיליוני יהודים זועמים ורותחים.
11. שמספר היורדים יחזור להיות קטן בהרבה ממספר החוזרים לישראל.
12. שהאוניברסיטאות בארץ יחזרו להיות בין 100 הראשונות בעולם.
13. שנצמצם את המספר הגדל והולך של תאונות הדרכים עוד לפני שיגיע לכאן הרכב האוטונומי ויעביר את כולנו למושב האחורי. חלק ניכר מן האשמה בתאונות הללו נופל על הנהג, ובנוהגים לא השקענו די, ואפשר וצריך להשקיע הרבה יותר.
14. שתיפסק התופעה החדשה יחסית של פועלי בניין הנהרגים באתרי הבנייה בנופלם מגובה רב. לא ייתכן שיש בכל הארץ פחות מ־20 פקחי בנייה, היוצאים, לעיתים, לחופשות קולקטיביות. מישהו צריך להתעורר במשרד העבודה ובמשרד הבינוי והשיכון, ולעשות מאמץ לצמצום התופעה.
15. שנדע איך לטפל במחירי הדיור הגבוהים, ושנבין שהמפתח הוא יצירת היצע באזורי הביקוש הגדולים, ולא בהצעת דירות זולות במקומות שבהם אין תעסוקה ואין מוסדות חינוך גבוהים.
16. שנזכה במקום הראשון באירוויזיון הבא, ואם לא במקום הראשון - לפחות שלא נתבזה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו