בשבחי הדרך השלישית

אילו השתתף מישהו מצוות טראמפ למציאת פתרון לסכסוך הישראלי־פלשתיני, ביום העיון הסגור שנערך לאחרונה במכון למחקרי ביטחון לאומי בתל אביב, הוא היה מופתע להיווכח כי רעיון הקונפדרציה הישראלית־פלשתינית מוסכם על קבוצה משמעותית של אישים בעלי תפיסות עולם שונות, כחלק מן החזון לפתרון הסכסוך. 

המחלוקת שנתגלעה בחדר נגעה, בעיקר, לשאלה האם קונפדרציה שכזו אמורה להיות חלק מן האופק המדיני לטווח הרחוק, או שמדובר ברעיון שעשוי להקל, כבר עכשיו, את הגשמת פתרון שתי המדינות. האם יכול פתרון זה לסייע בהתגברות על בעיות קשות במיוחד, כמו פינוים של מתנחלים, שימצאו עצמם ממזרח לגבול שיוסכם בין ישראל לפלשתינים, בעיית הפליטים הפלשתינים ועמידתה של ישראל על נוכחות צה"ל על הירדן.

בדיון, שנוהל על ידי תא"ל (מיל') אודי דקל, ממלא מקום ראש המכון, השתתפו נושאים ונותנים משני העשורים האחרונים, בכירים לשעבר בצה"ל, אנשי אקדמיה ומכוני מחקר, שני חוקרים שוויצרים, המתמחים בנושאי הפדרציה והקונפדרציה, וגם אישיות אקדמית בכירה מן הצד הפלשתיני. 

המומחים השוויצרים הציגו בפני המשתתפים את סיפור הפיכתה של ארצם מקונפדרציה - מסגרת משותפת למדינות שונות - לפדרציה, שבה השלטון המרכזי חלש, ומקבל רק רבע מתשלום מסיהם של האזרחים, בעוד 26 הקנטונים זוכים לרוב התקציב ולסמכויות נרחבות מאוד. המשטר השוויצרי הנוכחי נולד כבר לאחר מלחמה שהסתיימה ב־1848. חברים בו, בממשלה, שבעה שרים, והם מתחלפים ביניהם בתפקיד נשיא המדינה בכל שנה, ואילו חברי הפרלמנט עוסקים בעיסוקיהם הפרטיים, מגיעים לדיונים בפרלמנט למשך ימים מעטים בשנה, ובתמורה - גם אינם מקבלים שכר. 

הפתרון הייחודי מנע את המשך המאבק הבין־דתי שהסעיר עד אז את המדינות שהרכיבו את שווייץ. ועוד עניין שעשוי להיות רלוונטי מבחינתנו - רבע מתושבי שווייץ אינם אזרחיה, והם אזרחי מדינות מוצאם, דור אחר דור. המסר העיקרי של המומחים היה שאם יוחלט על הקמת מסגרת משותפת לישראל ולפלשתין, כשתי מדינות עצמאיות וריבוניות, יוכלו הצדדים להחליט על שורה של נושאים שיטופלו במשותף, תוך כדי בחירת מרכיבים שיתאימו להן מתוך פדרציות קיימות (כמו ההסדר הייחודי לבריסל בירת בלגיה), ומתוך הקונפדרציה היחידה בעולם - האיחוד האירופי. הדבר החשוב בהסדר קונפדרטיבי הוא גמישותו. האיחוד האירופי מנע בתחילה מעבר חופשי של אזרחי המדינות החברות מארץ לארץ. אחר כך הותר מעברם של עובדים־מהגרים. מאוחר יותר נפתחה האפשרות גם בפני סטודנטים ואחרים, וכיום המגמה היא הפוכה.

ההחלטה בדבר הענקת תושבות קבע תהיה בידי ישראל. הפגנה דו־צדדית נגד פעולה בעזה, קמפוס הר הצופים// צילום: דודי ועקנין

הדרכים לדו־קיום

תומכי ההצעה להשתמש במסגרת הקונפדרציה כדי להקל את ההגעה לפתרון שתי המדינות אצלנו, העלו את הרעיונות הבאים:

1. שיתוף הפעולה בין שתי המדינות לא יכלול מוסדות שלטון משותפים, כמו ממשלה או פרלמנט, וההחלטות על היקפו של שיתוף זה יהיו הדרגתיות, תוך שמירת האפשרות לבטל שיתוף פעולה בתחום מסוים, על ידי הודעה חד־צדדית.

2. המסגרת הקונפדרטיבית תכלול שיתוף פעולה בתחום הביטחוני, כאשר הצד הפלשתיני יהיה אחראי לביטחון אזרחיו, בלי שלישראל יהיה חופש פעולה בכניסה לשטח הפלשתיני, לאתר מבוקשים ולערוך פעילות צבאית, ואילו הצד הישראלי - בתיאום ובשיתוף פעולה עם הצד הפלשתיני - יהיה אחראי לביטחון ההיקפי, ותהיה לו נוכחות בנקודות אסטרטגיות.

3. המתנחלים שירצו להישאר ביישוביהם גם לאחר נסיגת ישראל לגבול החדש שייקבע בגדה המערבית, יוכלו לעשות זאת, כאזרחי ישראל ותושבי המדינה הפלשתינית. הדבר ימנע את העימות עם המתנחלים, ויאפשר להם בחירה בין מעבר לישראל הריבונית בגבולותיה החדשים, תוך קבלת פיצויים הולמים, ואפשרות להקים את בתיהם מחדש, לבין היצמדות לבתיהם תחת ריבונות פלשתינית.

4. מספר דומה של פלשתינים, אזרחי המדינה הפלשתינית החדשה, שירצו בכך, יוכלו לעבור לישראל, ולחיות בה כתושביה, תוך שהם שומרים על אזרחותם האחרת. ההחלטה בדבר הענקת תושבות הקבע תהיה בידי ישראל, כשם שתהיה זו המדינה הפלשתינית אשר תחליט על הענקת תושבות הקבע לישראלים שיימצאו בתחומה.

5. מעבר לנושאים המרכזיים הללו עשויות הרשויות שיוקמו לשם טיפול בנושאים משותפים (כמו מים וביוב, בעיות סביבה, שאלות תכנון והקמת תשתיות, מאבק במחלות חקלאיות ועוד) להתמקם בעיר העתיקה בירושלים, ולהוביל בכך למשטר מיוחד במקום הרגיש הזה.

6. החלטה מראש על מסגרת קונפדרטיבית, אשר תותיר חלק מן המתנחלים ביישוביהם, תוכל למנוע את הצורך ביצירת גבול ארוך מדי בין שתי המדינות, ואת הצורך לקרוע שטחים מתוך ישראל של היום כדי להעניק פיצוי לצד הפלשתיני בגין השטח שנבקש לספח לישראל מתוך הגדה המערבית. ההתנחלויות שיסופחו לישראל יהיו אלו הסמוכות לקו הירוק, ואל השאר תאפשר המסגרת הקונפדרטיבית נגישות ברמה גבוהה.

צריך שניים לשלום

בין המתנגדים להצעה לממש את הקמת הקונפדרציה בשלב הראשון (שעשוי להיות גם הסדר חלקי, על פי "מפת הדרכים" מ־2003, כלומר מדינה פלשתינית בגבולות זמניים בגדה המערבית) היו שחשבו כי דעת הקהל הישראלית, ואולי גם זו הפלשתינית, מעוניינות בהיפרדות, ולא בשיתוף ובתיאום, וכי הצעת פתרון קונפדרטיבי רק תרחיק אנשים מרעיון שתי המדינות. 

היו כאלה שסברו כי אופציית השארת מתנחלים מחוץ לגבולות הארץ בעייתית מאוד, אבל עם כל הקושי שיהיה כרוך בפינוי רבבות ישראלים מבתיהם, זהו דבר אחראי יותר וניתן לביצוע. היו שאמרו שקונפדרציה כזו צריכה לכלול את ירדן, וכי תהיה זו טעות להסתפק במסגרת ישראלית־פלשתינית בלבד. הגורם הפלשתיני שהשתתף בדיון לא חיזק את ידי מתנגדיה של הקונפדרציה לאלתר.

כותב שורות אלו אינו משוכנע שהקונפדרציה היא פתרון פלא. תמיכתי ברעיון לא נובעת מיצר שאינו בר כיבוש לקיים מסגרת משותפת, אלא מרצון לאפשר את מימוש פתרון שתי המדינות, ולא להותירו כאפשרות רחוקה ובלתי מעשית. אם הקונפדרציה לא תוכל למנוע פינוי של מתנחלים רבים, ולא תוכל לאפשר את פתרון בעיית הפליטים ואת פתרון אתגר ההגנה על הגדה המערבית - אניח לו. אבל אם יסתבר שהדברים הללו אפשריים, ושיש צד פלשתיני לכך - אמליץ מאוד על קידומו. את הבדיקה הזו יוכל צוות טראמפ לעשות מול שני הצדדים. 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו