פעם בכמה אלפי שנים זה קורה: האל מתגלה לאנושות באמצעות מי שנבחר להיות שליחו. אברהם, משה, ויש אומרים גם ישו ומוחמד. אירוע נדיר. והנה זה קרה השבוע. בראיון למגזין היהודי־אמריקני "טאבלט", הכריז מנהיג האומה, מני נפתלי הראשון: "אני בשליחות מאלוהים". משום מה, ההכרזה הזו לא זכתה לכותרות ראשיות. יש לי הרגשה שהסיבה לכך היא שכמה כלי תקשורת, שניפחו את הנביא נפתלי לממדים של גיבור מיתולוגי, חששו שיהפכו את הגיבור שיצרו לדמות נלעגת.
מה שהם לא הביאו בחשבון זה שקשה להניח שהיושב במרומים יבליג על ההתעלמות משליחו. מצד שני, נשמע די סביר שמני נפתלי מציג את עצמו כשליחו של האל, אבל למען האמת הוא האל עצמו, ורק בגלל צניעותו הוא מציג את עצמו כשליח בלבד.
כדי לא להחמיץ את גודל השעה, שבה הואיל האל בחסדו לשגר אלינו את שליחו, זה הרגע לסיפורו של שימל'ה השיכור:
יום אחד עמד שימל'ה השיכור בכיכר המרכזית, בידו האחת בקבוק ובידו השנייה נופף לכל עבר, וצעק כך: "אני הנביא שימל'ה, נשלחתי על ידי האל. וזה יהיה האות שאני נביא, בעוד דקה יעופו מעלי שלושה עורבים". סביב שימל'ה עמד מעגל של יהודים שנדהמו כאשר ראו אחרי דקה שלושה עורבים חגים מעל ראשו.
שימל'ה לקח לגימה מהבקבוק וצעק: "אני שימל'ה הנביא, אומר שלמרות שהשמיים בהירים, בעוד חצי דקה יעמוד מעלינו ענן ויוריד גשם". האנשים הביטו בו בחוסר אמון, אבל חצי דקה אחר כך הגיח מהאופק ענן וגשם החל לרדת. אחרי שהגשם הפסיק, שימל'ה הרטוב אמר: "ועכשיו, אני, הנביא שימל'ה, אומר לכם, הביטו על השלוליות, בעוד חצי דקה כל השלוליות ייעלמו והאדמה תהיה יבשה". כעבור חצי דקה - כך בדיוק קרה.
הקהל היה בהלם, אבל אחרי שהאנשים התחילו להתפזר מהמקום, ניגשה אישה צעירה אל שימל'ה ואמרה: "רבי שימל'ה, גם אני רוצה להיות נביאה. אתה מוכן ללמד אותי?"
שימל'ה אמר: "בואי איתי הביתה ואלמדך".
הם התחילו ללכת, וכשהגיעו לבית של שימל'ה, הוא אמר לה: "אני צריך לנסוך עלייך שמן קדוש. חכי כאן, אני הולך להביא את השמן". שימל'ה יצא וחזר עם בקבוק שמן, ואז אמר, "עכשיו תתפשטי ואני אשפוך עלייך את השמן". האישה התחילה להתפשט, שימל'ה אחז בבקבוק מעל ראשה והחל לשפוך את השמן על גופה העירום.
פתאום האישה שאלה: "רגע, יכול להיות שאתה מתכוון לעשות את מה שאני חושבת?"
ענה לה: "נו, את רואה, את כבר נביאה".
אמת היסטורית
שמעתי השבוע את האנשים שחרדים לאמת ההיסטורית בעניין גילה של מערת נטיפים. הם היו נשמעים הרבה יותר משכנעים לולא היו אלה אותם אנשים שהאמת ההיסטורית לא כל כך מטרידה אותם כשמדובר בניסיונות לזייף את האמת ההיסטורית בהר הבית.
אלת הצדק בלי כיסוי
אני לא בדיוק מעריץ של הזמר קובי פרץ, שנכנס השבוע לכלא לאחר שהורשע בהעלמת מס. העלמת מס היא גניבה מכולנו, ומקומו של גנב צריך אכן להיות בכלא. יש רק בעיה קטנה. במהלך אותו שבוע, על אותה עבירה בדיוק, שופט לשעבר ואשתו לא יישבו בכלא אפילו יום אחד, אלא ישלמו קנס, מה שנקרא ומוכר כ"הסדר כופר".
מי שביקר בבתי משפט בארה"ב ובאירופה מכיר את המראה הזה: מעל הכניסה לבתי המשפט ניצב פסל של אלת הצדק הרומית. היא מחזיקה ביד אחת חרב, ביד השנייה מאזניים ועיניה מכוסות. הסיבה שעיניה מכוסות - כדי שהיא לא תראה את המתדיינים, ותדון את כולם באופן שווה - עני ועשיר, אדם מכובד ואיש פשוט, הכל יזכו לצדק.
יש כאלה שמשלמים יותר על אותו הדבר בדיוק. פרסומת להרגלי צריכה, ברזיל
היהדות ניסחה את הכלל הזה הרבה קודם: "לא תטה משפט, לא תכיר פנים ולא תיקח שוחד". ה"לא תכיר פנים" זו הגרסה הראשונה בעולם של העיניים המכוסות.
אבל בבואה לדון במקרים של הזמר קובי פרץ והשופט בדימוס משה גלעד, אלת הצדק שלנו הסירה, כך נראה, את הכיסוי מעל העיניים, ולמרבה הפליאה, מה שהתגלה בפני כולם היה ערוותה. הלם.
אבל אם כבר מדברים על המערכת המשפטית, בכרך השלישי של כתבי רבי אלתר דרויאנוב, מופיע המעשה הבא:
אחד הוזמן כעד למשפט. שאל אותו השופט: "מה אתה יודע לספר על העניין?"
השיב העד: "שמעתי כך וכך".
אמר השופט: "שמיעה אינה שווה כלום. מה ראית?"
השיב העד: "לא ראיתי כלום".
אמר לו השופט: "לך".
פנה העד ללכת ופלט קללה גסה.
קפץ השופט ממקומו וצעק: "ביזיון בית המשפט".
שאל הלה: "אדוני השופט, שמעת או ראית?"
קואליציה מהאגדות
יו"ר העבודה, אבי גבאי, הכריז השבוע שאחרי הבחירות יקים קואליציה עם החרדים, מרצ ויש עתיד. למרבה הצער, נשמטו שמותיהם של חברים נוספים בקואליציה של גבאי, ובשביל זה אני כאן - הנה הרשימה החסרה: הארי פוטר, שלגיה, דני דין, צ'יפופו, הזאב מכיפה אדומה, סימבה ממלך האריות, בילבי, פופאי, פרנץ פושקאש האגדי וג'ון לנון.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו