יממה שלמה הקדישו תוכניות האקטואליה לגרפיטי דוחה שנתגלה על קיר של תלמוד תורה בבני ברק, ״ריבלין משומד נאצי״, למחרת נאומו בכנסת. נעזוב את העובדות, למשל, שבאתרים חרדיים גילו שהגרפיטי הזה צויר יותר מחודש לפני נאום הנשיא, ושהאתרים החרדיים גם גילו שמדובר בכלל בריבלין אחר, עיתונאי חרדי.
אבל בהנחה שהכינוי המתועב ״נאצי" הופנה כלפי נשיא המדינה, יממה שלמה הוקדשה לגינויים מוצדקים, וממש במקרה, אלה שגינו היו אותם אנשים שיצאו להגנתו של סגן הרמטכ״ל, שהטיח את הכינוי "נאצים" בהמוני ישראלים (מפתיע, אבל גם ימנים מבינים מה זה "לזהות תהליכים שהתרחשו בגרמניה לפני 70 שנה"). מתברר שיש כאלה שמותר לכנות אותם "נאצים". למשל, בני עמו של הנשיא ריבלין, שאותו עצמו אסור לכנות בכינוי הזה.
אבל זו לא הצביעות היחידה בהקשר זה. עד לפני רגע עוד הזדעזעו כאן מ"הארומה האנטישמית" בקריקטורה ששיתף יאיר נתניהו. ואלה אותם אנשים שבביטאונם, "הארץ", הסביר אחד מחברי המערכת לגולשים באתר שכשרואים כל מיני רבנים, "האופציה האנטישמית נראית לי שפויה לגמרי". המשפט הזה עדיין נמצא באתר "הארץ", נכון לכתיבת מילים אלה. בדקתי. אז כן, מנקודת מבטו של ביטאון השמאל, "אנטישמיות היא האופציה השפויה", ואלה האנשים שמעמידים פנים כאילו אותה קריקטורה מפריעה להם.
או קחו, למשל, את מאבקם של תושבי דרום תל אביב להשתחרר מהכיבוש הסודאני־אריתריאי שממרר את חייהם. מי מתייצב לצידם של המסתננים שהופכים את חיי הישראלים שם לגיהינום? מי נלחם למנוע את גירושם של הפולשים? אותם טיפוסים שדורשים לתת שטחים לפלשתינים מחשש שנאבד את הרוב היהודי. הגיוני בסך הכל.
ואם כבר אנחנו מדברים על אנשים שמעמידים פנים ומזייפים את סלידתם מנאציזם ומאנטישמיות, ראוי שנפנה אל הכרך השני של כתבי רבי אלתר דרויאנוב, שם מופיעה הפרשה הבאה:
יהודי עמד לדין על זיוף תרופות. שאל השופט אם הוא מודה. היהודי כפר באשמה.
תמה השופט: "הרי התרופות המזויפות נמצאו בביתך?"
אמר היהודי הנאשם: "אדוני השופט, יש לי שאלה קטנה".
אמר לו השופט: "שאל".
שאל הנאשם: "אדוני השופט, האם אתה בקיא בכימיה?"
ענה השופט: "לא, אני משפטן ולא כימאי, אבל התביעה הביאה לכאן פרופסור לכימיה להוכחת טענותיה נגדך".
אמר הנאשם: "אם כך, יש לי שאלה קטנה לאדון הפרופסור".
אמר השופט: "שאל".
שאל הנאשם: "אדוני הפרופסור, האם אתה בקיא בענייני משפטים?"
ענה הפרופסור: "לא, כימאי אני ולא משפטן, אבל הנה לפנינו השופט, והוא בקיא בענייני משפטים".
אמר הנאשם היהודי לשופט: "עכשיו, שניכם, אתה והפרופסור, מלומדים ידועים. ולמרות זאת, אתה אינך בקיא בכימיה והאדון הפרופסור אינו בקיא במשפטים. ועל יהודי פשוט כמוני אתה מטיל חובה שאהיה בקיא גם בכימיה וגם במשפטים?".
הגיע הזמן לטהר את האווירה. פרסומת למאבק נגד זיהום הסביבה, איטליה
7 בום
נראה שהשבוע היה המקרה הראשון שבו ביקשו מחילה על התמוטטות מחילה. לפי הפלשתינים, אחד המחבלים שנקברו ומתו במנהרה ניצל לפני כן שבע פעמים מניסיונות חיסול. אם זה נכון, נראה שמישהו שיחק איתו ב"7 בום".
מנהרת הטרור פוצצה בשטח ישראל, אבל בשמאל וכמובן ב"הארץ" מיהרו לקפוץ ולטעון שזה לא בסדר לחסל ככה, כי הפיצוץ מגביר את הסיכוי למלחמה. ובעברית קלה, אם לא נאפשר לעזתים לרצוח ישראלים, אנו עלולים להגדיל את הסיכוי שייהרגו ישראלים. ההיגיון הודיע על יציאה מוקדמת לפנסיה וברח לאי אבוד.
מה היה קורה אילו
יש לא מעט קטעים בגמרא שבהם הפלפול לוקח מקרה מסוים ועושה בו טוויסט, שינוי קל, ואז דנים בשאלה מה היה קורה אילו. כדי להמשיך במסורת היהודית הזו, הנה שאלה: מה היה קורה אילו לא היתה זו חברת כנסת ממפלגת העבודה, אלא נניח, שרה נתניהו שמקשקשת בליפסטיק ורוד על מכונית? האם גם אז הסערה היתה כבר הרחק מאחורינו? כמה זמן מסך היה מוקדש לנושא? כמה תוכניות סאטירה? כמה עמודים ב״ידיעות אחרונות״? כמה פעמים היתה מודפסת בחצי השנה שלאחר מכן המילה "טרלול"?
ואם כבר אנחנו עוסקים בשאלות של "מה היה קורה אילו", הנה מעשה שמובא בכרך הראשון של כתבי רבי אלתר דרויאנוב, שגם הוא עוסק בשאלה הנכבדה של מה היה קורה אילו, כפי שדנו בה שני "חקרנים" (כינוי ליהודים עם נטייה להתפלספות):
שני חקרנים מישראל טיילו ושוחחו, כאותם חכמי יוון שהיו מטיילים ועוסקים בפילוסופיה.
חקרן אחד אמר: "כמה יפים מעשי אלוהינו".
החקרן השני הראה בידו על ציפורים פורחות באוויר, חזר והצביע על פרות באחו ואמר: "כמה תמוהים מעשי אלוהים. הפרה, שחיה גדולה היא וצרכיה מרובים, לא נתן לה אלא את הארץ בלבד, וציפור, שחיה קטנה היא וצרכיה מועטים, נתן לה גם את הארץ וגם את השמיים".
תוך כדי דיבור טסה ציפור מעל ראשו של החקרן, ועשתה עליו את צרכיה.
אמר חברו: "עכשיו בוא וראה, כמה יפה עשה הקדוש ברוך הוא, שלא נתן לפרה גם את השמיים".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו