פורום סבן שנערך בסוף השבוע האחרון בוושינגטון הוא הזדמנות נהדרת לפוליטיקאים ישראלים ואמריקאים מימין ומשמאל להיפגש הרחק מאור הזרקורים, כדי לדון בסוגיות בוערות. מתברר שלמרות המחלוקות יש גם הרבה הסכמות. על הבמה כל פוליטיקאי מדקלם את דף המסרים שלו, אבל בשיחות סגורות ״שלא לציטוט״ הם מוכנים להודות שלפעמים הם מסכימים עם הצד השני יותר מאשר עם הקו המפלגתי הרשמי שלהם. עם זאת, למרות שיש נושאים שאמורים להיות בקונצנזוס, אין כמעט בישראל אירועים משמעותיים של שיתוף פעולה בין אופוזיציה וקואליציה לקידום מטרות לאומיות.
בפוליטיקה הישראלית והאמריקאית, דומה שהקיטוב מעולם לא היה קיצוני יותר. ההתבצרות בעמדות המפלגתיות, שאמורות לייצר בידול והזדהות של הבסיס הפוליטי, לא תמיד משרתות את טובת הציבור אבל נתפסות כמשרתות את טובת המפלגה, ולכן את הקו האידיאולוגי הרצוי. כמעט שלא רואים חציית קווים, כלומר פוליטיקאים או מפלגות שמוכנות להצטרף לצד השני בהצבעות חשובות, כדי לקדם חקיקה ומדיניות שמשרתות את טובת הכלל.
לא תמיד היה הקיטוב בארה״ב חד־משמעי. ה־Bipartisanship, הפוליטיקה הבין־מפלגתית, הייתה חלק בלתי נפרד מהמשחק ולאורך השנים נוצרו שיתופי פעולה בין שתי המפלגות שקידמו מאבקים פנימיים וחיצוניים. במקרים אחדים, פוליטיקאים הצטרפו לצד השני, כשצו מצפונם חייב אותם לשים את טובת המדינה לפני המפלגה. כך הסנטור הדמוקרט ג׳ו ליברמן הצביע עם הרפובליקנים, ומנגד הסנטור הרפובליקני ג׳ון מק׳קיין הצביע לאחרונה עם הדמוקרטים, בניסיון להציל את תוכנית הבריאות ״אובמה־קר״. שניהם הפכו פופולריים במחנה המתחרה ועדיין נשארו פוליטיקאים מצליחים בסנאט ובמפלגות האם שלהם.
בישראל אפשר היה לצפות מדי פעם לשיתוף פעולה של קואליציה ואופוזיציה לצורך קידום משימות ומטרות בעלות חשיבות לאומית. שיתוף פעולה כזה הוא נדיר, כמעט ולא קיים, וכך נדירים פוליטיקאים מתונים המוכנים לסייע בקידום משימות וחקיקה שמגיעה מהצד המתחרה. שיתוף פעולה כזה מחייב פרגמטיות, גמישות ומתינות. הוא מחייב לשים במקרים מסוימים בצד את הפוליטיקה המפלגתית והזהותית, ולשים בראש סולם העדיפויות את טובת הציבור והמדינה.
לישראל דרושה פוליטיקה של מתינות, מפלגות אמיצות ופוליטיקאים שמעזים לצאת מהקופסה המפלגתית. שיתוף פעולה בין־מפלגתי חייב להיתפס כערך חיובי כי הוא הכרחי לסימון ערכי הליבה שלנו, לעיצוב הקונצנזוס סביב טובת הכלל. באופן הזה, אפשר לצפות לניסוח חוק הלאום בהסכמה רחבה ולא כמחטף, לשיתוף פעולה בין־מפלגתי בנושאי רווחה כמו קצבאות הנכים, לקידום משותף של שילוב חרדים והסדרת לימודי הליבה, נושא הקרקעות במגזר הבדואי, יצירת הזדמנויות תעסוקה בציבור הערבי ובעיקר, בימים אלה, הדיפה משותפת וחוצת מפלגות של חקיקה אנטי דמוקרטית מסוכנת.
פולי ברונשטיין היא מנכ"לית ארגון "דרכנו"
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו