האם החלטתו של הנשיא טראמפ לעכב את חידוש הסנקציות הרחבות על איראן לכמה חודשים - כלומר, בפועל לא לנתק כרגע את צינור החמצן שההסכם הגרעיני העניק לה - היא כישלון מדיני, או שמא מדובר בנסיגה טקטית בלבד? זו השאלה שמעסיקה היום לא רק את הפרשנים למיניהם, אלא גם את שותפיה של ארה"ב להסכם.
הדרך שטראמפ ויועציו כנראה החליטו עליה מבוססת על התקדמות בשלבים. הצעד המיידי הוא הטלת שורה של 14 סנקציות חדשות על אישים ועל גופים באיראן, שארה"ב רואה בהם את האחראים העיקריים לפגיעות בזכויות האדם (בתוך איראן) ואת האחראים לחימוש גורמי הטרור דוגמת חיזבאללה (בתחום החוץ). בד בבד, הודיע טראמפ שזו היתה הדחייה האחרונה, וכי בעוד 120 יום, כאשר יגיע המועד הבא להחלטה על חידוש הסנקציות המקיפות, הוויתורים או הדחיות לא ישובו.
דרכו של הממשל להשיג את מטרותיו בעניין האיראני זרועת מהמורות ומכשולים. כפי שכבר נאמר פעמים רבות - "הפוליטיקה תמיד מתחילה בבית", והדמוקרטים, אף שגם בהם יש לא מעטים מסתייגים מהסכם הגרעין, אינם להוטים לסייע לטראמפ, ודאי שלא בשנת בחירות לשני בתי הקונגרס. עם זאת, הצמד בצמרת ועדת החוץ של הסנאט, בן קרדין הדמוקרטי (והיהודי) והרפובליקני בוב קורקר, מכונס זה שבועות אחדים כדי לנסות להגיע לנוסחה מוסכמת להוספת תנאים מגבילים להסכם הגרעין. המטרה היא לכלול בו נושאים שהנשיא אובאמה השאיר במתכוון מחוץ למסגרת שלו - פיתוח הטילים לטווח ארוך, פעילות הטרור והסיוע לחיזבאללה ולטרוריסטים בתימן.
מכשול קשה טמון בהתנגדות הצפויה של האירופאים, של סין ושל רוסיה לכל מהלך שמערער את ההסכם. אירופה עתידה להתנגד אפילו לביטול "סעיפי שקיעת החמה" - הסרת הגבלות מסוימות על פעילות גרעינית של איראן לאחר שההסכם הבסיסי יפוג. טראמפ צפוי לשנות את ההסכם גם ללא הסכמה גלובלית, אך בשלב זה אין עדיין תשובה מספקת לשאלה כיצד "עושים את זה לבד". מדובר בהסכם רב־צדדי, וכל שאר הצדדים רוצים לשמר אותו כבבת עיניהם.
יש להניח שלא רק הנשיא עצמו אלא גם יועציו הבכירים, הגנרלים מקמאסטר ומטיס ומזכיר המדינה טילרסון, ישקיעו בשבועות ובחודשים הבאים מאמצים בלתי נלאים כדי למצוא תשובות מתאימות לאתגר. התסבוכת הנוכחית מבליטה פעם נוספת את חידלון הקו שהנשיא אובאמה נקט כלפי איראן: ניסיונות התקרבות כושלים ל"מנהיג העליון" חמינאי, התעלמות מוחלטת מדיכוי ההפגנות ברחובות טהרן, התקפלות אמריקנית מרוב מוקדי התבערות במזרח התיכון ופתיחת השערים לרווחה להשתלטות איראנית (ורוסית) בסוריה ובעיראק. זאת נוסף על האיום הקיומי על חלקים של העולם מההסכם עצמו.
רה"מ נתניהו ראה לפני רבים אחרים את הסכנה של איראן מתגרענת. הוא לא יכול היה, כמובן, למנוע מהלך שאמריקה בראשות אובאמה היתה נחושה לבצעו. אבל נראה שבזכות מאבקו הציבורי הבשילה המודעות שההסכם חייב להתבטל כליל, או שיש לתקנו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו