שלא תהיינה טעויות, ישראל מזדהה ומזוהה עם ארה"ב ברמת הקשרים המהותיים, הערכיים ואינטרסי־העל המשותפים. שלא כמו המדינות "הבלתי מזדהות" בזמנו, ישראל אינה "יושבת על הגדר" באשר ליחסים עם אמריקה ורוסיה. אך מדיניות ודיפלומטיה אינן משחק סכום אפס, והאינטרסים המשותפים לישראל וארה"ב אינם באים על חשבון אינטרסים משותפים בין ישראל לרוסיה. לכל הפחות אינם מתנגשים.
אלא שכמו סיסמת הפרסומת, זה מצב של "גם וגם". בנימין נתניהו הוא כנראה ראש הממשלה הראשון מאז דוד בן־גוריון שרואה את יחסי ישראל עם העולם, ידידים כאויבים, ראייה מקיפה שמעבר לצמצם של הסכסוך הישראלי־פלשתיני. לפיכך, לדעתו, ישראל חייבת תמיד לנסות לאתר דרכים לקידום יעדיה המדיניים, הביטחוניים והכלכליים, תוך התייחסות למציאות של עולם השרוי בתהליך מתרחב של פרימת תפרים בינלאומיים ושינויים, חיוביים כשליליים, של מוסכמות העבר.
נתניהו זיהה, למשל, שחרף ההבדלים בפרטים, אין ניגוד מובהק בין האינטרס האמריקני להגיע לייצוב המצב בסוריה תוך בלימת המגמות הגיאופוליטיות של איראן - לבין האינטרס הרוסי להגביל את בריתה עם איראן למטרות ספציפיות - ולא להרחיבה לתמיכה גורפת במטרותיה ההגמוניות והתוקפניות של טהרן. רוסיה לא השתחררה מהטראומה של הסתבכותה האסונית באפגניסטן, שפוטין רואה בה אחד הגורמים להתפרקות בריה"מ, ולכן תעשה כל מאמץ לבל תהפוך סוריה לאפגניסטן שנייה. יש לכך השלכות ישירות על יחסי רוסיה עם ישראל.
נתניהו השכיל להבין, אפוא, את חשיבות טיפוח היחסים הטובים עם רוסיה של פוטין - במקביל, ולא בניגוד, ליחסים האינטימיים עם ארה"ב של טראמפ - ופעל בהתאם. ישראל רואה, למשל, בהמשך התבססותה של איראן בסוריה ובלבנון, הן במישרין והן באמצעות שלוחותיה השונות, איום ביטחוני חמור שיש לגדוע בטרם יתפשט - ולכן פעלה בדרכים שונות, גלויות וסמויות, למנוע זאת, כנראה בידיעתה של רוסיה.
יהיה מוגזם לומר שישראל פועלת תחת מטרייה רוסית (או אמריקנית) בהקשר זה. אך יש להניח שדעתה של מוסקבה בהחלט אינה נוחה מהאפשרות, שכתוצאה מצעדי איראן וצעדי הנגד האפשריים של ישראל, היא עלולה להיגרר מדינית ואולי צבאית למקום שאין לה עניין להימצא בו. לכן גם רוסיה הסתייגה ממהלכים שאיראן תכננה בסוריה. לפי הדיווחים, ה"טריגר" המיידי לאפשרות של התלקחות רבתי בגבול הצפון הוא כוונת איראן וחיזבאללה להעביר את מוקד פעילותם לשטח לבנון, כולל ייצור הטילים ואמצעי לחימה אחרים.
בביקורו הקצר במוסקבה עדכן נתניהו את הנשיא פוטין באשר לתסריטים האפשריים האלה. זאת, כדי למנוע אי־הבנות למקרה שישראל תצטרך לפעול צבאית כדי לשבש את הכוונות האיראניות. גם ביקור המשלחת הצבאית הרוסית בישראל, בראשות סגן רמטכ"ל הרוסי הגנרל פטרושוב, מייד לאחר מפגש פוטין ונתניהו, מעיד על הערנות הרוסית לגבי חששותיה וכוונותיה של ישראל. יתרה מזאת, למרות התחדדות המתיחות הכללית בין רוסיה לאמריקה בימים אלה, דווקא ביחס הפעילות האיראנית בסוריה והאפשרות שתורחב ללבנון, יש מתאם מסוים ביניהן - ובינן לישראל.
והערה לסיום: ביחסים בינלאומיים יש לטפל בזהירות. גם הצגת שיתוף הפעולה החיובי הרוסי־ישראלי בצבעים ובהיקפים לא תמיד מציאותיים - בפרט מפי גורמים שאינם בסוד העניינים - עלולה להזיק באותה מידה הן ליחסי ישראל עם רוסיה והן לאלה עם ארה"ב.
