ידועה אמרתו של דוד בן־גוריון שלפיה "גורלה של ישראל תלוי בכוחה ובצדקתה", ובכן נראה שהאיחוד תולה את גורלו בהצטדקותו בלבד. עניין משפטי־כלכלי, שולי לכאורה, שמתברר בימים אלה בין האיחוד האירופי למרוקו משמש מיקרוקוסמוס לבעיה שבהתנהלות האיחוד מול העולם בכלל, גם מול עצמו. מדובר בהסכם דיג בין האיחוד למרוקו, שעומד להסתיים בחודש יולי הקרוב. כעת התובע הכללי של בית המשפט הגבוה לצדק של האיחוד האירופי (ECJ), פוליטיקאי בלגי בשם מלכיור וותלט, ששימש בעבר שופט באותו בית משפט, הגיב לבקשת בריטניה לאיחוד לבחון את ההסכם, בקביעה שלפיה "ההסכם פוגע בזכויות האנשים ממערב הסהרה, ולכן הוא לא חוקתי".
בשבוע הבא (שלישי) ידון בית המשפט בעניין וישקול את דעתו של וותלט, פעיל בארגוני זכויות אדם, מול דעתם של משפטנים באיחוד שקבעו שהוא התעלם בקביעתו מהאינטרסים האירופיים. אבל זהו סיפורה של אירופה בכלל, שבה שם הקוד "זכויות אדם" קודם לטובת אזרחיה, גם בלי לבדוק במה בדיוק מדובר.
במקרה זה מדובר בארגון ה"פוליסריו" שתחילתו באמצע שנות ה־70, כשספרד יצאה סופית ממערב הסהרה והותירה אותה בידי מרוקו. אלג'יריה השכנה טענה לבעלותה על האזור, כמו גם מאוריטניה. מדבר הסהרה הוא המדבר הגדול ביותר בעולם שעובר ב־11 ממדינות צפון אפריקה ומשתרע על פני יותר מ־9 מיליון קמ"ר. בכל השטח העצום הזה חיים כיום לא יותר מ־2.5 מיליון איש. כשספרד יצאה ממערב הסהרה, שבשליטת מרוקו, חיו באזור לא יותר מ־800 איש. אחרי שתושבי הסהרה, במימון זר, התארגנו לפעולות גרילה נגד מרוקו וזו הגיבה באלימות כלפיהם, רבים מהם ברחו לאלג'יריה, שם הם התקבלו בזרועות פתוחות. אלג'יריה צירפה אליהם תושבי סהרה נוספים ומממנת פעולות התקוממות שלהם נגד מרוקו בכל החזיתות - בעיקר בחזית המדינית. לפוליסריו יש נציגות גם בבריטניה. כשהסכם הדיג הקודם נחתם עם האיחוד, בריטניה עוד היתה חלק ממנו. לכן הפוליסריו בבריטניה בא בטענות נגדה ודרש ממנה לחזור בה מההסכמה בעניין. בריטניה, שבינתיים אין לה כל צד בעניין, פנתה לאיחוד בבקשה שיבחן את הטענות של הפוליסריו. הבקשה הזו נפלה על אוזן קשבת של אותו תובע, שבעבר פסק נגד הסכם חקלאי עם האיחוד מסיבה דומה, וזה מנסה לטרפד את חידוש ההסכם.
החוקה האירופית מאפשרת לכל בית משפט במדינות האיחוד לבחון סוגיות שיש להן השפעה על האיחוד כולו. לכן קל לארגוני זכויות אדם לאתר שופט באחד מעשרות בתי המשפט הרלוונטיים ולתבוע שם את תביעותיהם. במקרה הזה מדובר בהסכם שיש לו נגיעה לדייגים מ־11 מדינות האיחוד, כולל: ספרד, פורטוגל, איטליה, צרפת, גרמניה והולנד. הדייגים האירופאים מניבים 83 אלף טונות דגים בשנה המכניסים להם כ־80 מיליון יורו. מהצד השני, ענף הדיג במרוקו מהווה 2% מהתל"ג ו־9% מהיצוא שלה.
בכיר בחצר המלך במרוקו אמר ל"ישראל היום": "ההסכם הזה לא יפגע בכלכלה שלנו, הדייגים שלנו ימשיכו לדוג גם בלעדיו, וגם אם תהיה בהם פגיעה היא תהיה שולית מאוד. מה שמטריד הוא ההתנהלות הזו שתאפשר לארגון הזה לרשום הצלחה במוסדות בינלאומיים".
אלג'יריה בוחשת בקלחת
דו"ח שהזמין האיחוד בעניין מעלה שהסכם הדיג בין המדינות יושם בהצלחה עד כה. כך, למשל, בשנים 2016-2014 נוצרו 1,000 משרות חדשות בעקבותיו. עוד עולה מהדו"ח שהוא "כדאי לאיחוד ומחזיר את ההשקעה בו". כזכור, מנגד עומדת הטענה של ארגון שמייצג מיעוט שבמיעוט שהטענה שלו ל"מדינה חופשית משל עצמו" אבסורדית, כי הרי מספרית, תרבותית והיסטורית לא מדובר בעם וברור שאין למיעוט הזניח הזה זכות קיום כישות בפני עצמה, אלמלא היא היתה נתמכת על ידי מדינה שיש לה טענות טריטוריאליות, אך כנראה לא מוצקות דיין בשביל לדרוש אותן בעצמה.
פרופ' מיכאל בן סעדון, היסטוריון ומומחה לתרבות מרוקו מהאוניברסיטה הפתוחה, אמר ל"ישראל היום" כי התריעו בפני ישראל בעבר שלא כדאי שתשתמש בהשוואה בין יחס האיחוד לפוליסריו לבין יחסו לפלשתינים.
גם אותו בכיר מרוקאי שדיבר איתי השבוע דיבר על הדמיון הזה: ישראל צריכה להבין שפסיקה בעניין שולי שכזה לטובת הפוליסריו, אם חלילה תיפסק, תהיה לרועץ גם לישראל. עניינים פוליטיים שלא הובררו ולא הוכרעו מעולם עלולים לתפוס מקום חשוב יותר אפילו מהאינטרסים המיידיים של אירופה. למעשה, אירופה עצמה שבויה כיום במערכת הארגונית שהיא בנתה, באופן שפוגע בה ביומיום.
בועז ביסמוט, עורך העיתון ומי ששימש שגריר ישראל במאוריטניה, מכיר את העניין מקרוב. "מערב הסהרה חשוב למרוקו כמעט כמו שירושלים חשובה לישראל. בשביל מרבית האנשים מדובר בערימות של חול בחום של 50 מעלות, אבל בשביל מרוקו זה חלק מהותי ממנה. בעבר גם למאוריטניה היו תביעות טריטוריאליות על האזור, אבל היא ירדה מזה, כמו גם אלג'יריה", אומר ביסמוט. אבל מאחורי הקלעים המלחמה ממשיכה מאז, כעת באמצעות הפוליסריו, שגם ביסמוט רואה את הדמיון בינו לבין הערבים, המכנים עצמם פלשתינים וקיומם הוא אינטרס של מדינות אחרות.
ישראל מכירה את העניין מקרוב ובוודאי עוקבת גם אחרי העניין הזה, שמלמד על ההתנהלות. שאלתי את אותו בכיר בחצר המלוכה המרוקאי אם הוא מצפה לעזרה כלשהי מצד ישראל. נראה שבעניין הזה ישראל לא יכולה לסייע, היא הרי לא צד בעניין, למרות שכאמור לפרשה יהיו השלכות גם על ישראל. אבל מעניין שבית המלוכה בהחלט רואה בעצמו גשר גם בין העולם הערבי לישראל ובין העולם הערבי למערב בכלל.
כשמרוקו עקפה את ישראל
במרוקו נהוג שוק חופשי מאוד, בהשוואה למדינות ערב. במדד "קלות עשיית העסקים" של הבנק העולמי היא לא מדורגת הרבה יותר נמוך מישראל ובחלק מהמדדים היא אף מקדימה אותה. בדירוג הכללי היא במקום ה־69 בעולם, בעוד ישראל במקום ה־54. הפער הזה קטן מאוד בהשוואה לתל"ג לנפש בין המדינות - כ־9,000 דולר במרוקו, המהווים פחות מרבע מהתל"ג לנפש בישראל.
נדל"ן הוא אחד הנושאים המדוברים בכלכלת ישראל בשנים האחרונות. ובכן, לפי אותו דירוג, מתברר שהרבה יותר קל ובטוח לעשות עסקי נדל"ן במרוקו מאשר בישראל: העיסוק באישורי בנייה מביא את ישראל למקום 65 בדירוג העולמי ואת מרוקו למקום ה־17 המכובד בעולם. בכל הקשור לרישום נדל"ן ישראל מדורגת במקום ה־130 המפוקפק, ואילו מרוקו במקום מפוקפק הרבה פחות - 86. באכיפת חוזים ישראל מדורגת במקום ה־94 בעולם, ואילו מרוקו במקום 57.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו