מאז מאי 2017 מתנהל עימות רב־זירתי בין קטאר לבין הקוורטט הערבי. המחנות ברורים. בצד אחד: המדינה מהמפרץ, חמאס, האחים המוסלמים, טורקיה ואיראן. בצד האחר: סעודיה, מצרים, איחוד האמירויות ובחריין, שישראל מעוניינת בחיזוק קשריה עימן נגד איראן.
במשך שנים מקדמת קטאר, במדיניותה ובאמצעות ערוץ אל־ג'זירה שבבעלותה, אג'נדה אנטישמית, תומכת חמאס והאחים המוסלמים ומעודדת טרור נגד ישראל. ערוץ התקשורת היווה תמיד, וגם היום, שופר של ארגון אל־קאעידה על שלוחותיו השונות. זה שנים מעניקה קטאר מקלט לשייח' יוסוף אל־קרדאווי, מקור סמכות דתי של האחים המוסלמים, הקורא לשואה נוספת והפעם "בעזרת אללה על ידי המאמינים (המוסלמים)". כיום מצויה המדינה בברית צבאית עם טורקיה, שעוינותה לישראל גוברת והולכת ועל אדמתה מתוכננים פיגועים נגד ישראל. לאחרונה נחשפה גם הברית של קטאר עם איראן, שהיתה בעבר נסתרת מהעין. היא גם שיקמה את דרום לבנון למען חיזבאללה לאחר מלחמת לבנון השנייה, ובכך חיזקה את כוחו בכל עימות עתידי עם ישראל. כך עשתה גם למען חמאס בעקבות צוק איתן.
בנסיבות אלה טבעי היה שישראל תתייחס לקטאר כפי שהיא - אויב - ולא תאפשר לה לחזק את מעמדו של חמאס ברצועת עזה, שעל כך נשלם מחיר גבוה בעימות הבא. אולם, מה שטבעי לכל מי שביטחון ישראל לנגד עיניו, כנראה אינו טבעי לממשלת ישראל, המאפשרת לקטאר לחזק את כוחו של החמאס בציבור הפלשתיני. ישראל מאפשרת לסוכן קטארי במעמד שגריר, מוחמד אל־עמאדי, לבקר בישראל (לפי עדותו שלו 20 פעמים מאז 2014), להיכנס תכופות לרצועה ולחלק את כספי הסיוע הקטאריים. הוא אף מחלק ראיונות לתקשורת הישראלית ומסביר לישראלים מהו האינטרס שלהם. זאת, בשעה שעזה נשלטת ביד ברזל על ידי חמאס, וכל סיוע המועבר אליה - גם אם אינו למטרות צבאיות מובהקות - מחזק את כוחו.
מדינה מחבקת אויביה
כיצד מסבירה ממשלת ישראל מדיניות בלתי נתפסת זו של שיתוף פעולה עם מדינת אויב? בראש כל הנימוקים עומדת טענה - חסרת בסיס כשלעצמה - שהסיוע הקטארי מונע מלחמה העתידה לפרוץ עקב משבר הומניטרי. טענה זו יש לבחון בשתי רמות. ראשית, האם באמת יש משבר הומניטרי ברצועה? מן העדויות האובייקטיביות שיפורטו בהמשך עולה שמדובר בעיקר במניפולציה תקשורתית שלה שותפים קטאר מצד אחד וממשלת ישראל מצד אחר. שנית, גם אילו היתה אמת בטענה זו, עומדת השאלה האם הסיוע הקטארי הוא הדרך היחידה
למנוע משבר הומניטרי שעלול, כביכול, להביא למלחמה? והאם אין ישראל יכולה למנוע משבר שכזה בכוחות עצמה בלי להזדקק לשירותיה ולכספה של קטאר? למשל, על ידי אספקת חשמל שהמחסור בו הוא בשורש כל בעיות התשתית.
אג'נדה אנטישמית ועידוד טרור נגד ישראל. יחידות דיור ברצועת עזה שנבנו במימון קטארי // צילום: אי.פי
האמת היא שבעיות אלה ניתנות לפתרון בזמן סביר אם ישראל תספק את החשמל הנחוץ להפעלת מתקני טיהור שפכים והתפלת מים שכבר נבנו, ואם חמאס יאפשר את השימוש בחשמל הישראלי לטובת תושבי רצועת עזה. היות שאומרים לנו שקיימת סכנת מלחמה כתוצאה ממשבר הומניטרי וזו עלולה לגבות מחיר בחיי חיילים ישראלים, האין השקעה כזו של ישראל שווה את מחירה של מלחמה, גם אם הדבר נראה ככניעה של ישראל לסחיטה? והרי בכל מקרה ישראל יכולה לגבות בחזרה את כספי הסחיטה בריבית דריבית בדרכים רבות ושונות. יתרה מזו, אם חמאס לא יאפשר לישראל לסייע בפתרון בעיות היסוד של תושבי הרצועה, תוסר מישראל האחריות למצב זה, ואם תתרחש מלחמה כתוצאה מקריסה הומניטרית, יהיה זה משום שחמאס כפה אותה על תושבי עזה ויהיה ברור לכל במי האשם.
בשבועות האחרונים הופצו ידיעות כזב ונבואות סרק בעיקר על ידי דוברים ישראלים בדבר משבר הומניטרי, חוסר מזון ומלחמה צפויה ברצועת עזה. ידיעות אלה עומדות בסתירה לנתונים שמפרסמת ממשלת ישראל עצמה, וגם למה שניתן לראות בדיווחי אל־ג'זירה ובדיווחי ביטאון חמאס ברצועה ("א־ריסאללה"). להלן דוגמאות אחדות מני רבות: לפי נתוני רשות המעברים, ב־2017 נכנסו לעזה מישראל 160 אלף משאיות שתכולתן נקנתה על ידי תושבי עזה. על פי נתוני מתאם הפעולות בשטחים עצמו, נבנות כיום בעזה 100 אלף יחידות דיור ומבוצעים מאות פרויקטים נוספים.
ערוץ אל־ג'זירה פרסם לאחרונה כתבות תחקיר, שבהן ניתן לצפות באתר ממרי, על הפריחה בעזה, הכוללת בניית מרכזי קניות מודרניים, 24 מלונות, מסעדות יוקרה ועוד. אתר חמאס הקדיש לפני שבועיים כתבת תחקיר בווידאו, לא ל"קריסה ההומניטרית" שמפניה מזהירה ממשלת ישראל, אלא לגניבת מכוניות מישראל לעזה.
טיעון אחר שנשמע הוא שיש צורך בתיווך קטארי בשטח כדי למנוע הידרדרות למלחמה ששני הצדדים לא התכוונו לה. גם זה טיעון סרק, שכן בבתי הכלא בישראל יש אסירי חמאס בכירים שיכולים למלא תפקיד זה, אם חמאס באמת מעוניין למנוע הידרדרות, ואין צורך דווקא בשגריר או קצין קטארי לצורך כך.
המשחק הכפול של ישראל
ובחזרה להיבט האזורי: מדינות הקוורטט הערבי, שישראל זקוקה לברית עימן נגד איראן, זועמות על המשחק הכפול של ישראל. הדבר ידוע לי מגורמים אמריקניים המקורבים למדינות אלה. ממשלת ישראל משלה את עצמה שהיא יכולה לשחק משחק כפול כזה בלי שיהפוך לבומרנג, שיפגע ביחסיה עם מדינות הקוורטט ביום פקודה.
ואולם, הגרוע מכל הוא שמדיניות ממשלת ישראל, המאפשרת לקטאר לחזק את כוחו של חמאס, תגבה מאיתנו מחיר גבוה בכל עימות נוסף. לא ירחק היום שתישאל השאלה איך קרה שישראל נהגה במדיניות המחזקת את אויביה. האם היתה זו החלטת ממשלה מודעת להשלכות המדיניות והצבאיות של מדיניות זו? או שמא הובלה הממשלה על ידי שיקולים בלתי ראויים ובבלי דעת למדיניות של פגיעה עצמית ושיתוף פעולה עם האויב?
*הכותב הוא נשיא מכון ממרי, לשעבר יועץ ראש הממשלה למלחמה בטרור
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו