הצעת החוק החדשה מכילה בתוכה שלוש בשורות למשק אך גם שלושה סיכונים. שנים ארוכות שתחום פשיטות הרגל הוא תחום פרוץ לרעת כל הנוגעים בדבר. הרגולציה הקודמת בנושא היתה בנויה טלאי על טלאי, ומרביתה נכתבה בתקופת המנדט הבריטי. ככזו היא גרמה לחוסר ודאות רב ולמרווח גדול מדי לפרשנות משפטית.
הבשורה הראשונה של החוק הוא ודאות. ידועה האמרה היהודית "אין שמחה כהתרת ספקות", והיא רלוונטית גם לשווקים הכלכליים - אין פגיעה כלכלית כחוסר ודאות ואין שגשוג כלכלי כמשק עם כללים ברורים ואכיפה מהירה ויעילה שלהם. מנגד, מדובר בחוק הפרוס על פני 280 עמודים. השאלה היא אם חוק מורכב כל כך לא נותן יתרון לגופים גדולים המסוגלים להחזיק מחלקה משפטית.
הבשורה השנייה של החוק היא אפקט השיקום של החייב. חייב שמשועבד לחוב גדול מדי, שממילא אין לו יכולת להחזיר בימי חייו, יוותר מראש. הוא יהפוך לאזרח לא יצרני, לא יתפרנס או יעבוד בשחור וייפול לנטל על משפחתו ועל המשק. הגבלת שירות החוב, הן בסכום התשלום החודשי והן באורך התקופה, יכולה לסייע להפוך אותו לאזרח יצרני ותורם. מנגד, הסכנה היא שיותר אנשים יתפתו לקחת סיכונים מעבר למידתם. האיום של חיים בצל חוב פחות מרתיע.
הבשורה השלישית היא לנושים הקטנים. למדינה יש כיום קדימות בסדר החוב, וכשהיא מקבלת את חלקה מגיע תור הבנקים. בדרך כלל כשמגיע תור שאר הנושים, כבר כמעט לא נשאר מה לחלק. הבטחת חלקם של הנושים הקטנים עשויה להקל עליהם לקחת סיכונים ולחשוש פחות מכניסה לפעילות כלכלית מול עסקים קטנים ועוסקים מורשים. גם כאן, נטילת סיכונים גדולה יותר עשויה להיות טובה או רעה למשק. לא סתם גיבוש החוק המורכב הזה ארך הרבה זמן. הסוד הוא בפרטים, והשאלה שרק בעתיד נדע לענות עליה היא האם החוק הצליח לייצר איזון נכון.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו