נשים במזרח התיכון כמעט לא נהנות מזכויות ומחירויות. מנהגים תרבותיים מדכאים כמו רצח על רקע "חילול כבוד המשפחה", מילת נשים, חיתון ילדות קטנות והגבלות שונות על חופש התנועה, חופש הביטוי והיכולת להתפרנס, משאירים את הנשים בתחתית הסולם החברתי.
בחברה הפלשתינית קמו כמה ארגונים לא־ממשלתיים ששמו להם למטרה, כביכול, לקדם את האישה הפלשתינית ואת זכויותיה. הארגונים הללו אף מקבלים מימון כספי מהאיחוד האירופי, מהאו"ם ומכמה ממשלות אירופיות לשם כך. אולם, במקום לפעול למען שוויון מגדרי אמיתי, החברה האזרחית הפלשתינית והארגונים הלא־ממשלתיים מעודדים נשים רבות לאמץ אג'נדה פוליטית קיצונית ואלימה, על חשבון שחרורן ועל חשבון שוויון בין המינים.
מכון המחקר NGO Monitor חקר את המימון והפעילות של ארגונים אלו, ומצא נתונים שצריכים לעורר דאגה בקרב כל מי שחרד לזכויות האישה: מרבית הארגונים הלא־ממשלתיים הפלשתיניים מנצלים את המנדט שניתן להם בסוגיות של נשים כדי לקדם נושאים פוליטיים־לאומיים. כתוצאה מכך, הנשים הפלשתיניות נדרשות לקשור את פעילותן עם השאיפות הלאומיות של העם הפלשתיני.
לדוגמה, בשנה שעברה ארגון WATC (הוועדה הטכנית לענייני נשים) חנך מרכז חדש לנשים ולנוער בכפר בורקה, אך במקום לחנך את הדור הבא, החליט הארגון לקרוא למרכז על שם המחבלת דלאל מוגרבי - שהיתה מעורבת ברציחתם של 37 אזרחים, מתוכם 12 ילדים. המימון למרכז שהוקם על שמה של הטרוריסטית ניתן על ידי האו"ם ומדינות ליברליות, שבהן נורבגיה, דנרמק, שווייץ ושבדיה. פעילות זו, אשר לא עלתה בקנה אחד עם מטרת המממנים, הובאה לידיעתם, והם גינו בחריפות את ניצול הכסף למטרות לא ראויות. דנמרק אף משכה את הכספים מהארגון, אך כמו תמיד - מעט מדי, מאוחר מדי.
ביודעין או שלא ביודעין, הקהילה הבינלאומית מנציחה את המצב האבסורדי. היא מעניקה מימון לארגונים לא־ממשלתיים פלשתיניים קיצוניים ונותנת להם לגיטימציה בפורומים ברחבי העולם. בספטמבר 2017 ערכו כמה חברים בפרלמנט האירופי בבריסל אירוע שכותרתו "נשים במאבק הפלשתיני". לאירוע הוזמנה המחבלת לילה ח'אלד, שבשנות ה־60 היתה חברה בארגון הטרור החזית העממית והיתה שותפה לשורה של חטיפות מטוסים בשנות ה־60.
לאותו אירוע שערורייתי הוזמנה גם עהד תמימי, הנערה מנבי סאלח, שנמצאת במעצר על הפרות סדר, אלימות והסתה נגד חיילי צה"ל. תמימי שיבחה את ח'אלד באירוע בפרלמנט ואמרה: "אני מאוד גאה להיות כאן לצד לילה ח'אלד, שהיא הסמל החשוב ביותר של המהפכה הפלשתינית, ומייצגת היטב את הנשים הפלשתיניות".
ארגון אדאמיר הפלשתיני, שתומך באסירים ביטחוניים ומקבל מימון מממשלות אירלנד, ספרד, נורבגיה, דנמרק, שבדיה, שווייץ והולנד, פרסם לאחרונה חוברת המספרת את סיפורן של כמה אסירות פלשתיניות. בספר הוא משבח את רולא אבו דוהו, שהיתה חברה בזרוע הצבאית של החזית העממית ונעצרה בגין השתתפות ברצח אזרח ישראלי חף מפשע. לאחר שהשתחררה אמרה אבו דוהו: "אני לא מצטערת על זה... להפך, אני גאה, ואני מקווה שאוכל לעשות יותר למען המדינה".
נשים אלה ורבות אחרות זוכות להיות המודל לחיקוי לנערות וצעירות בחברה הפלשתינית, שמאוחר יותר בחייהן מצטרפות לפעילות אלימה נגד אזרחיות ואזרחים ישראלים. אם נוסיף לכך את תופעת המימון הבינלאומי לארגונים לא־ממשלתיים שמקדמים את הנושאים האלה, התוצאה היא המשך המצב האבסורדי שבו הנשים הפלשתיניות והחיפוש הלגיטימי שלהן לשוויון בחברה שבה הן חיות נותרים בשוליים ובמצוקה. זכויות נשים הן חיוניות לפיתוח כל חברה אשר שואפת להתקדם ולהצליח. אולם לצערנו, בחברה הפלשתינית, העצמה נשית אמיתית היא רק עוד סיפור כיסוי לקידום המאבק האלים נגד ישראל.
הכותבת היא דוברת מכון המחקר NGO Monitor
