על הצביעות. בכפר ורדים החליטו לעצור מכרז לשיווק קרקעות, אחרי שהתברר שמחצית מהזוכים היו ערבים. מייד זעקו הנאורים, אלה שמזהירים ממדינה דו־לאומית: קבלו את הערבים.
הדיון הציבורי בעניין עשה לי חשק לשמוע מה דעתו של אליעזר אביטן על כך. דעתו היא הכי חשובה בנושא. למה? הנה הסיפור: בשנות ה־80 שיווקה המדינה קרקעות לבנייה ביישוב הבדואי שגב שלום בדרום. התנאים היו טובים מאוד. אביטן, קצין משטרה, ביקש לקבל קרקע בשגב שלום. המינהל סירב, וטען שהקרקעות מיועדות לבדואים. אביטן עתר לבג"ץ וטען נגד האפליה. מה החליט בג"ץ? כמובן, למנוע מאביטן לרכוש מגרש ביישוב הבדואי (בג"ץ - 88/528). באופן לא מפתיע, שופטי בג"ץ חתמו באותה תקופה על פסק דין הפוך בבג"ץ קעדאן, כשערבי רצה לגור ביישוב יהודי.
אז למה לא נשמע קולו של אביטן? כי הוא לא מתאים לתמונה שמנסים למכור לנו. דווקא משום כך חשוב לזכור את השם שלו - אליעזר אביטן, השוטר שחשף את הצביעות של בג"ץ.
פסיקות בג"ץ בענייני אביטן וקעדאן מובילות אותנו אל פרשה מהמאה ה־19, אז נאסר על היהודים לגור באזורים ברוסיה שכונו "רוסיה הקדושה". מאותם ימים שרד הסיפור הבא, המובא בכתבי ר׳ אלתר דרויאנוב זצ״ל: כשגזרה המלכות הרוסית גירוש על יהודי מוסקבה, יצאו גם כמה יהודים, שהעמידו פנים במשך שנים שהם לא־יהודים. אמרו לאחד מהם: "אתה, שכל חייך התרחקת מן היהודים, מה לך ולצרותיהם עכשיו? לך והשתמד (תתנצר)".
ענה האיש: "זו נקמתי, אבי לא התנצר ולא הביאני גוי לעולם. עכשיו אל יזכו נכדיי לכך, שאני אשתמד ואביא אותם גויים לעולם".
קרקעות בע"מ. הכניסה לכפר ורדים // צילום: איל מרגולין/ג'יני
אל תזלזלו בכלב. השבוע הוגברה האבטחה על שגריר ארה"ב בישראל, לאחר שאבו מאזן כינה אותו "בן־כלב". חיבתו של אבו מאזן לכלבים מזכירה אגדה עממית אפריקנית: כלב פתח־תקוואי נסע לטייל באפריקה. באחד הטיולים ראה לפתע נמר דוהר לכיוון שלו, ובדרך מחדד את הציפורניים והשיניים. הכלב חשב מה לעשות. תוך כדי כך, ראה ערימת עצמות. הוא תפס עצם אחת בשיניו ומלמל כאילו לעצמו, "אחח, הנמר הזה היה ממש טעים, מעניין אם יש בסביבה עוד נמרים טעימים כאלה".
בינתיים הנמר התקרב, שמע את הכלב, הסתובב וברח. אלא שליד הכלב היה עץ, שעליו ישב קוף. הקוף החליט שזו הזדמנות לתפוס יחסים עם הנמר, קפץ מהעץ, השיג את הנמר והסביר לו מה באמת קרה. הנמר התעצבן ואמר לקוף, "שב על הגב שלי, ובוא תראה איך אני טוחן את הכלב".
לפתע הכלב ראה שהנמר רץ בחזרה לכיוון שלו, כשהקוף יושב על גבו. הכלב הבין מה קרה, נשכב על הגב ומלמל: "איפה הקוף השקרן הזה, כבר לפני שעה הוא הבטיח לי שיביא לי עוד נמר טעים".
לקח לאבו מאזן: היזהר מכלבים ומבניהם.
רוצח לא מסוכן. השבוע שוחרר מסתנן שרצח ב־2010 את אסתר גלילי ז"ל בדרום תל אביב. המדינה רצתה לכלוא אותו ב"סהרונים" ואז לגרשו, אבל השופט חשב שהרוצח אינו מסוכן. יש לי הרגשה שאם הנרצחת היתה מצפון תל אביב, השופט היה מקבל את רצון המדינה.
אם כבר מדברים על טיפוסים אלימים כאשר ליל הסדר מתקרב, מוטב לפנות לסיפור הבא בכרך ב' של כתבי דרויאנוב: נפח וסנדלר גרו בסמוך. בליל פסח התקשה הנפח מה צריך לעשות. הציץ בחלון שכנו וראה: הסנדלר סוטר לאשתו, והיא תולשת את זקנו. מייד שב לביתו והתחיל גם הוא סוטר לאשתו. הורידה האישה דמעות.
אמר הנפח לאשתו: "בבקשה, אל נא תפרי את ליל הסדר. הרי זקני לפנייך״.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו