באחת השיחות האחרונות שהיו לי עם פייסל חוסייני, המנהיג הפלשתיני החשוב ביותר בירושלים, לפני מותו הפתאומי, היינו שנינו במצב רוח קשה. מדובר בתקופה שלאחר רצח רבין, לאחר אירוע טרור פלשתיני קטלני, ולאחר תגובה ישראלית שלא היה בה כדי למנוע את החרפת האלימות. שאלתי אותו לאן מוביל כל זה, והוא אמר "לאירוע הגדר".
לא הבנתי למה התכוון, והוא הסביר: עשרות אלפי, ואולי מאות אלפי פלשתינים יצעדו לעבר הגדר של עזה וייכנסו לישראל ללא נשק. אתם תהרגו את מי שיצעדו בשורות הראשונות, לא תהיה לכם ברירה. לאחר שייכנסו לישראל תהרגו בהם עוד יותר. בהתחלה ישלים עם זה העולם, כי תמיד יהיו סכסוכים אחרים, עקובים מדם, הדורשים הרגעה, עד שמספר ההרוגים יהיה גדול יותר, והעולם לא יוכל לשתוק. ומה אז? שאלתי. הוא לא הציג תסריט מסודר, אבל אמר שזה הנשק "הסודי" של הפלשתינים. ללכת בעקבות גנדי ולהסכים להקריב את חייהם של עשרות, ואולי מאות צעירים חסרי נשק, כדי שהעולם ייכנס סוף־סוף בעובי הקורה, ויגרום למימוש הפתרון המוכר לכולנו: שתי מדינות על בסיס הקו הירוק ושתי בירות בירושלים.
אין לפלשתינים שום סיכוי לגבור על צה"ל או לכפות על ישראל פתרון שאינה רוצה בו, והעולם לא יתערב אלא אם כן יתרחשו אירועים כאלה שיזעזעו את דעת הקהל העולמית, שתחייב את המדינות הדמוקרטיות לקבל החלטות. צעירים בלתי חמושים הנהרגים מידי הצבא החזק ביותר במזרח התיכון, יגרמו לעולם המערבי לעשות מעשה. המחשבה שאפשר להגיע לפתרון רק משום שבישראל הגיעה לשלטון ממשלה שרצתה בשלום איתנו, היתה נאיבית מדי, אמר. זה כנראה לא יוכל לקרות בלי שנקיז את דמנו.
חוסייני אמר שהפלשתינים מרבים לדבר על כך. לכאורה, לפחות יהיה בכך כדי להכניס אתכם למצב שבו לא תהיה לכם שום אפשרות אחרת אלא לירות בנו. לא משום שאם ניכנס לישראל, נפגע בכל מי שיעמוד בדרכנו, אלא משום שלא תרצו להסתכן בהפגנת חולשה ולא תוכלו לחשוף את הריבונות שלכם להחלטה פלשתינית לחצות את הגבול. אם לא תצליחו להמציא משהו שישתק אותנו זמנית, אך לא יהרוג אותנו, תפעלו נגדנו, בתחילה באופן בלתי קטלני, ועד מהרה תעברו מגז מדמיע וכדורי גומי - לכדורים חיים.
זיהה את התרחיש. פייסל חוסייני // צילום: משה שי
ייווצר מצב שבו שנינו נצדק. אנחנו נאמר שהגיעו מים עד נפש, נכנסנו לתהליך שאמור היה להגיע להסדר קבע בינינו וביניכם, הכרנו בכם, ויתרנו על הרבה מתביעות העבר שלנו, ואתם מקיימים מדיניות המתחמקת מהגעה לפתרון של חלוקת הארץ בינינו, תוך הטלת האשמה עלינו, תוך טענה שאיננו שותף כן לשלום, שלא מילאנו את חלקנו בהסכמים, ושלא התכוונו מעולם לשלום אמת. אתם תאשימו אותנו באלימות, באיום על ריבונותכם, בכך שאנו מתגרים בכם בכוונה ומסכנים את ילדינו לשווא, ותהרגו אותנו.
העולם, אמר חוסייני, יתבונן במאבק המשונה הזה, שכל מצלמות הטלוויזיה יופנו אליו, ואיש לא יוכל להזדהות איתכם. אתם תנסו, באופן פתטי, להסביר כי אינכם אשמים בעימות שנוצר, וכי אתם עושים מאמצים אדירים כדי למנוע הרג. אך התמונות ידברו והמספרים ידברו, בעיקר אם בקרב הרוגינו יהיו בני נוער. ישראלים כמעט שלא ייהרגו, ואולי בכלל לא. אנחנו נשלם את מחיר המוות, אבל אתם תשלמו את מחיר הלחץ הבינלאומי, ובסופו של דבר תיאלצו לעשות מעשה.
עשרות שנים חלפו מאז השיחה ההיא, ומימוש נבואתו של חוסייני התמהמה. נכונותם של אלפים רבים להסתכן באובדן חייהם אינה דבר פשוט, מה גם שישראל לא המציאה מאז אמצעים מספיקים המסוגלים להחליף קטל בנטרול זמני.
ברור היה שהידרדרות תנאי החיים בעזה תביא להתפוצצות. בין אם הגורם למצב הנוכחי הוא שלטון חמאס בעזה, ובין אם לישראל יש יד בדבר, ברור שזו התפוצצות, המתקיימת בעידוד חמאס וברור שאנו צריכים לשים לה קץ. הסברים לא ישכנעו. מדובר בצורך לשנות מדיניות, לא רק בשל הצעדה אל הגדר אלא בעיקר על רקע הנתונים על אובדן הרוב היהודי. √
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו